לפני כחצי שנה הפסקתי בבבת אחת שימוש של 25 שנה במשאפים מונעים לאסטמה ולסינוסיטיס לאחר שהתברר שהמרכיב הסטרואידי שקיים במשאפים הללו, עשה לי בלגן (לשמחתי הפיך) ברשתית בעיניים, במיוחד בעין שמאל היותר חזקה שלי.

זה היה מפחיד להפסיק בבת אחת שימוש בתרופות שמלוות למעשה את כל חיי הבוגרים ולווה בחששות כבדים, מה עוד שמומחי ראות שונים שהתייעצתי איתם דאגו להפחיד אותי עוד יותר וצפו שתהיה לי התדרדרות קשה באסטמה במידה ואפסיק את השימוש בתרופות. הם טענו שבנוסף לאסטמה המובנית שיש לי, אני סובל גם מחסימה ריאתית קלה עד בינונית כתוצאה מעישון כבד של 2 קופסאות ביום בגילאי 17-34 ואני לא יכול בשום אופן לחיות ללא התרופות הללו.

נזכרתי באימרה החכמה של שמעון פרס ש"כל אחד צריך להיות בסופו של דבר הרופא של עצמו" ושיננתי אותה לעצמי כל בוקר, נחוש לנסות לחיות ללא התרופות.

אחרי חיפושים לא מעטים מצאתי רופא ריאות צדיק, לא מהרופאים האלה שעושים לך שחור, שהסכים לייעץ וללוות אותי בדרך שרציתי, הוא אמר "בוא ננסה לבדוק איך הגוף שלך מגיב ונהייה עם יד על הדופק" וגם מומחה א.א.ג שייעץ לי לקחת לאף מידי יום במקום המשאף הסטרואידי תרסיס מי מלח שלא מזיק בכלל.

לאט לאט הרגשתי שהגוף מסתגל למצב החדש ושאני מרגיש לגמריי רגיל וטוב, לכאורה אין שום שינו בתחושות, בטח לא הרעה. אתמול לאחר שישה חודשים ללא תרופות הגעתי לבדיקה אצל רופא ריאות המקסים הזה שמלווה אותי, כולל תפקודי ריאות שערך לי, בסיומה אמר:
"יקירי אין שום שינוי לרעה במדדים ובמצב האסטמה שלך, אתה יכול להמשיך את חייך ללא משאפים וניפגש עוד חצי שנה לביקורת נוספת".