שקרים

שקרים זה ביג אישיו בחיים. אני חושב שכולנו כמה שלא נעים להודות בזה, משקרים פה ושם (כן, כן, גם אלה שאומרים שהם אף פעם לא משקרים, כולל כבודו).

לא מדובר על שקרים מטורפים. זה יכול להיות שקרים קטנים, נניח להגיד שהפגישה מתארכת כי מה זה לא בא לך עכשיו ללכת עכשיו לקניות בסופר…אבל, להבדיל אלפי הבדלות, יש את אלה שמשקרים שקרים גדולים. בראש וראשונה לעצמם ואחר כך גם לאחרים. או להפך, לאחרים ואחר כך גם לעצמם והכי נורא שהם מתחילים להאמין לגמריי באיזשהו שלב לשקרים שלהם.

ואני מדבר על האנשים שמשקרים בקשר לרמת השכר שלהם במפגש של החבר'ה, מגזימים בטירוף לגביי כמות ואיכות הסקס שהם עושים עם האשה שלהם (ברור, לפחות חמש פעמים בשבוע עם זוגיות של 13 שנה, ילדים קטנים ועבודה מלחיצה) וכמובן על הכיבושים המיניים מהצד…ניתקלתי אישית בכל הסיפורים האלה.

אז נשאלת השאלה למה בן אדם צריך לשקר כדי להגדיל את עצמו בעיניי חבריו? עמיתיו? משפחתו? מה זה נותן לו אם זה שקר? אם זה לא אמיתי? איך אפשר לבנות בניין שהיסודות שלו נשענים על כלום?

בעיניי מדובר באנשים אומללים שהתדמית החיצונית, איך הם ייראו, מה יגידו עליהם, היא מהות הכל בעיניהם. אנשים עם ריק גדול שמתמלא כל הזמן בעזרת פידבקים חיצוניים שהם מקבלים על הישגיהם המומצאים שמושתתים על כלום, על תדמית שקרית ולא אמיתית. הייתי קורא לאנשים כאלה בלי הגזמה, נוכלים.

כשאני נתקל באנשים כאלה, אני בורח כל עוד נפשי בי. נכון אפשר לשקר פה ושם, לעגל פינות (כולנו עושים את זה בקטנה כחלק ממנגנון ההישרדות האנושי)…אבל לא המצאות, לא שקרים מטורפים, לא בדיית עובדות שלא נבראו !!!

אמא שלי תמד היתה אומרת לי: "אלדדי השקר הכי טוב זה האמת".
תכלס, צדקה לגמריי ❤️🙏

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *