ראיתי בחיי המון המון הופעות של שלום חנוך, בהערכה גסה סביב 40-50 הופעות מגיל 15 עד היום. הוא אחד מגדולי המוזיקאים לטעמי בארץ וכמובן ה-רוקר וגם משורר ענק, עצום.

'תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר' (מתוך 'נגד הרוח'), 'הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם' (מתוך 'מחכים למשיח'), ויש עוד המון.

כל הופעה שראיתי שלו היתה בתקופה אחרת בחייו וכמובו בחיי, מה שאומר שההופעות וכמובן האלבומים שלו הם חלק מהותי ומאוד בולט בפסקול חיי, הכניסו ומכניסים להם המון הנאה, ריגוש ונחמה.

אתמול כשהוא עלה לבמה בגריי מודיעין (לוקיישן נפלא, פעם ראשונה שהיינו שם), רזה כתמיד עם החולצה השחורה, הג׳ינס הנצחיים וחיוך מבוייש ממחיאות הכפיים הסוערות בהן התקבל, הדהדה לי בראש עוד שורה אלמותית שלו, כל כך מדוייקת לרגע: ״עומד על הבמה חשוף, מוכן להישרף״ (מתוך 'הדרכים הידועות').

זו היתה הופעה בפורמט האקוסטי ״יציאה״ איתו הוא רץ סביב 25 שנה יחד עם משה לוי הנצחי לצידו והפעם הצטרף עוד גיטריסט כחיזוק, עידו אגמון הווירטואוז.

ההופעה החלה עם ״נגד הרוח״ המופלא ומשם צרחנו בגרון ניחר עם שלום את ״שיר דרך״, "לא יודע איך לומר לך", ״אומרים שבלי״, ״היה כדאי״, ״קח לך אשה ובנה לה בית״, ״אגדת דשא״, ״אדם בתוך עצמו״, ״גיטרה וכינור״, ״שיר ללא שם״, ״לאט לאט״, "בלי לומר מילה", ״רק לרקוד״, "סוף עונת התפוזים", ״ככה וככה״, ״מחכים למשיח״, ״אהבת נעורי״. 'סט ליסט' מושלם.

כמובן שהייתי מוסיף גם את "הדרכים הידועות", "קרן שמש מאוחרת", "על פני האדמה", "דז'ה וו", "תפסתי ראש על הבר", "לקרוע את ים סוף", "עצים", "יואל משה סלומון", "אבשלום", "אלה", "ילדים של החיים", "לילה", "צרות טובות", "כמה טוב שבאת הביתה", "לעולם לא אעזוב אותך עוד", "אור ישראלי", "מה שיותר עמוק יותר כחול", "לילה", "מביאה הכל", "ניגע אל חלום", "פנס הרחוב", "אם לא הייתי אוהב" ועוד מלא, אבל אני מבין שאי אפשר לעשות הופעה של ארבע שעות. שלום יכול הרי להרכיב בקלות חמישה 'סט ליסטים' שונים וכולם יהיו מושלמים.

בסיום אחרי שכל הקהל על הרגליים, מוחא כפיים בהיסטריה דקות ארוכות, חזר שלום להדרן עם ״בגלגול הזה״ ו״מאיה״ ושלח את כולם אל הרחוב עם חיוך מאוזן לאוזן מהאזנה רצופה של שעתיים וחצי לשירים הנפלאים האלה שלא מפסיקים לרגש אותנו למעלה מ-50 שנה.