בלי קשר למצב במדינה שעושה לי המון מחשבות על מה זה בית, תרבות, שפה, שייכות, זמן, תנועה, מעגליות ועוד המון דברים מעניינים יותר ופחות, אני מרגיש שעובר עליי משהו שלא עבר עליי המון זמן.

כל מיני תחושות שבאופן פרדוקסלי הכי מזכירות לי את גיל ההתבגרות. פתאום כל מיני תובנות ואמונות שהחזקתי שנים נראות לי לא תקפות ואני מרגיש שאני משיל שכבות של עור שהתייבש ונכנס למחזור חיים חדש, שונה, מרגש ובעיקר לא מוכר שאין לי שמץ של מושג איך בדיוק

זה בהחלט קשור למצב במדינה ובעיקר לגיל ולהבנה המוחשית מאי פעם שהזמן אוזל, והחיים באמת קצרים וחד פעמיים וכמה שנים טובות עוד יש לי, עשרים? עשרים שנה חולפות כמו טיל! וזה בהנחה שאהיה בר מזל ואאריך ימים בבריאות טובה. אולי זה גם קשור לגדילתן של הבנות והתחושה שלא רחוק היום שהן עוזבות את הקן, וגם מצבה של אמא שלי היקרה שמזדקנת מול עינינו (בדצמבר הקרוב נחגוג לה 90!), תורמת לתחושות הללו.