"בסופו של דבר שלושת הדברים הכי חשובים בחיים הם בריאות, משפחה ופרנסה, אבל צריך גם משהו מעבר ופה נכנסת לעניין המוזיקה שיש בה משהו מרפא, התרוממות הנפש"

 

יצחק קלפטר, מוזיקאי ענק וגיבור גיטרה ('הצ'רצ'ילים', 'להקת גייסות שריון', 'הפלטינה', 'אחרית הימים', 'כוורת', 'צליל מכוון', 'שיחות סלון') מספר בראיון אישי וגלוי לב איך זה להיות 'אמן בפקודה' (בלהקת גייסות שריון בצבא'), איך התגלגל לכאורה במקרה מלהקה ללהקה בשנות השבעים, על מי נכתבו שירי האהבה הגדולים שלו, דעתו על המוזיקה הים תיכונית ומי הגיטריסטים הגדולים בהיסטוריה.

מאת: אלדד בוברוביץ'

גילוי נאות, כשמדברים על יצחק קלפטר אני מאבד מייד כל בדל של אוביקטיביות. כל כך אוהב את המוזיקה שלו, ההגשה האותנטית החפה מפוזה, סאונד הגיטרה הייחודי והמופלא וכמובן השירה המרגשת.

שיריו מלווים אותי כמעט כל החיים, החל מ"שיר אהבה בדואי" ו"צליל מכוון ו"היא כל כך יפה" מהילדות, דרך "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", "נפגשנו", "יושב על הגדר", ו"בשבחי הסמבה" מהנעורים ועד ""דמיון חופשי" ו"מחזיק מעמד" מאלבום המופת באותו שם שיצא בעת שירותי הצבאי.

והנה אני ישוב מולו, נרגש כולי, לראיין את אחד מגיבורי הגיטרה הענקיים שחיים בינינו. מוזיקאי שטבע חותם נצחי במוזיקה הישראלית לדורותיה.

נתחיל מהילדות יצחק, ספרי לי קצת על ילדותך.
"הוריי עלו ב-1948 לארץ מפולניה. נולדתי ב-1950 בחיפה למשפחה חסרת אמצעים, בגיל שלוש הוריי התגרשו, אח שלי נשלח לפנימייה בקיבוץ, אמא שלי נסעה לחו"ל ואני גדלתי אצל הדודים שלי בדירת חדר ליד שוק הכרמל".

זו היתה משפחה מוזיקלית?
"כן כולם היו מוזיקאים. אבא שלי ניגן גיטרה בבתי קפה ובאניות. בגיל 7 דוד שלי קנה לי אקורדיון והכריח אותי לנגן ובגיל 13 אמא שלי קנתה לי לבר מצווה את הגיטרה הראשונה".

מה אחיך עושה היום?
"הוא חי בדרום אפריקה".

איזה ילד היית?
"ילד מופנם וביישן וזה נמשך גם בתיכון, לצד מרד הנעורים של כל להקות הקצב של התקופה שמאוד השפיעו עליי. הביטלס, הצלליות, אלביס וקליף ריצ'ארד".

באיזה אופן זה השפיע?
"הרוקנרול שהיכה בי, כל המהפכה הזו של הביטלס נתנה לי השראה להתחיל לעשות מוזיקה. בגיל 16 כבר כתבתי שירים והקמתי את הצ'רצ'ילים".

"שם הלהקה נגזר מהכינוי שלך 'צרצ'יל?
"כן, ביסודי הייתי קצת שמנמן ואז נדבק לי הכינוי הזה, על שם צ'רצ'יל שהיה גם שמנמן".

איך היתה החוויה עם הצ'רצ'ילים?
"הייתי בצ'רצ'ילים שלוש שנים מגיל 15-18, עד 1968. היינו בלהקה מיקי גבריאלוב, חיים רומנו, עמי טרייביש ואני. היינו למעשה להקת קאברים והופענו במועדוני הקצב של התקופה".

אז למה עזבת את הלהקה?
"לא עזבתי, פשוט התגייסתי לצבא".

אמן בפקודה

יצחק מספר בעינים בורקות שגויס לשריון, שם עשה טירונות, היה מיועד להיות טנקיסט וגם רצה להיות קרבי, אבל המפקדים לקחו אותו בפקודה להיות חלק מלהקת גייסות שריון.

נהנית בצבא?
"מאוד. הצבא חישל אותי, הכרתי שם אנשים חדשים ונהדרים, ובאיזה שלב גם הפכתי להיות מפקד הלהקה. מוני מושונוב ושלמה יידוב היו חיילים שלי".

מה עשית אחרי השחרור?
"השתחררתי ב-1971 ומצאתי מייד עם השחרור עבודה כנגן הקלטות. הסולו ב"שיר סתיו", של אריק לביא שעיבד דויד קריבושי הוא שלי".

ואז?
"פנה אליי ארה'לה קמינסקי המתופף והציע לי להצטרף ללהקה שהוא מקים שתלווה מופע של אריק איינשטיין וכך קמה להקת 'הפלטינה' עם רומן קונסמן, הבסיסט פול סילב ואני. אז גם פגשתי פעם ראשונה את אריק איינשטיין".

איך זה היה?
"מרגש מאוד. אני הייתי בן 22 והוא בן 33. עבדתי חצי שנה עם 'הפלטינה' ואז זוהר לוי פנה אליי שאעבור ללהקת 'אחרית הימים' שהוא מקים עם אלי מגן, גבי שושן ומירי אלוני ועברתי".

היה שווה?
"עשיתי שם עיבודים לשירים של זוהר לוי"

ויש גם את הסולו המפורסם שזכה בפרס כסולו הטוב ביותר של עיתון 'העיר' בשיר "העץ הוא גבוה".
"כן נכון. בנוסף גם ליווינו במופע 'יש כיסוי' את אריק איינשטיין ואז גם עשיתי את עיבודי הגיטרות לשיר 'כמה טוב שבאת הביתה'. שזו בעצם העבודה הראשונה שעשיתי עם אריק איינשטייו. אבל הלהקה התפרקה אחרי שנה".

למה?
"הלהקה לא הצליחה כלכלית והתחילו מריבות בינינו".

יש דבש בכוורת

קלפטר: אחרי הפירוק של 'אחרית הימים' ב-1972, דני סנדרסון פנה אליי והציע שאצטרף ללהקה שהוא מקים, 'כוורת'. באתי לפגישה שהיו בה הוא וגידי גוב ואפרים שמיר. הם השמיעו לי חומרים שמאוד אהבתי והצטרפתי.

היה כייף בכוורת?
"בגדול כן, זו היתה הצלחה גדולה ואין לי טענות ל'כוורת' אבל סנדרסון היה המחליט והרגשתי באיזה שלב שאני לא ממש מוצא שם את מקומי. לא הצלחתי להכניס חומרים שלי כמו שרציתי. למרות שהיום השיר הכי מושמע של כוורת זה 'היא כל כך יפה' שהלחנתי".

מהאיחודים שהיו במשך השנים נהנית?
"כן. וגם בקטע הכלכלי זה היה טוב".

פרנסה זה כל הסיפור

קלפטר: אחרי הפירוק של כוורת עברתי משבר, לא היה לי גרוש. גרתי אצל חברים. תבין, בכוורת קיבלנו משכורות מהמפיק פשנל. ואז ב-1977 יהונתן גפן פנה אליי והצטרפתי ל'שיחות סלון' יחד עם יעל לוי. כתבתי שם כמה שירים ('שיר אהבה בדואי' ועוד) אבל אז חליתי ופרשתי מהמופע.

ואז?
"הקמנו ב-1978 את להקת 'צליל מכוון'. אני, שלמה יידוב ושם טוב לוי. כל אחד הביא חומרים משלו ואחרי אלבום אחד התפרקנו".

מה עשית אחרי צליל מכוון?
"עשיתי את אלבום הסולו הראשון שלי 'יצחק' שיצא ב-1981 וכלל את 'האהבה שלי היא לא האהבה שלו', 'היא עוברת', ו'נפגשנו'. השירים הושמעו אבל זה לא היה הצלחה כלכלית. ואז קיבלתי טלפון מאריק איינשטיין".

ספר על העבודה עם אריק.
"עשינו שני אלבומים נהדרים. 'יושב על הגדר ו'שביר'. אריק מאוד אהב את החומרים שלי וזו היתה הצלחה גדולה. מהדיאלוג בינינו נוצרו הרבה שירים מצליחים ויפים: 'יושב על הגדר', 'שביר', 'אתמול היה הרגע', 'טירוף במה', 'בשבחי הסמבה', 'אולי צריך לתת לזה עוד זמן'".

אריק אמר עליך את הדברים הבאים:
"חולה על הגיטרה שלו. הסולואים של יצחק הם ממש יצירות בפני עצמם. השירים שלי עם יצחק הם סוג של דיאלוג בין שירה וגיטרה".
"כן אני יודע. הוא מאוד אהב את הנגינה שלי".

למה לא עשיתם עוד אלבומים?
"ככה יצא. אחרי העבודה עם אריק התרכזתי בעבודה על אלבומים שלי: 'בואי שמש' ו'מחזיק מעמד' ".

מוזיקה זו התרוממות הנפש

יצחק קלפטר הוא מוזיקאי ואמן בכל נים מנימי נפשו. תמיד, בכל ראיון, מדבר על התרוממות הפש והרוח שהמוזיקה מעניקה לו. זה יהיה פשע לא לדבר איתו בראיון אישי על מוזיקה באופן כללי, השפעות, גיטריסטים מועדפים ועוד".

אז מי הגיטריסטים הכי גדולים יצחק?
"תרשום ככה: ג'ימי הנדריקס ראשון, אחריו אריק קלפטון ושלישי ג'ימי פייג' מלד זפלין. גם מארק קנופלר לא רע בכלל. זה ברוק. בג'אז זה כבר סיפור אחר. ווס מונטגומרי מעולה".

ובארץ?
"סינגולדה, ארז נץ, שמוליק בודגוב ויש עוד הרבה, אבל קצרה היריעה מלפרט כאן את כולם".

סנדרסון?
"גיטריסט מעולה. למדתי ממנו המון".

מה דעתך על המוזיקה הים תיכונית?
"כבודה במקומה, אבל זה לא הטעם האישי שלי".

מה הטעם האישי שלך?
"רוק אמריקאי/בריטי משנות ה-70. רולינג סטונס, ביטלס, פרוקול הארום, קצפת. מאוד אוהב גם את סטיווי ריי ווהן".

בן אדם צריך בריאות, פרנסה ומשפחה

שירי האהבה הגדולים שלך הם על נשים ספציפיות?
"לא בהכרח. יש מהחיים אבל גם המון מהדמיון".

איך עוברת הקורונה?
"סביר. התחסנתי פעמיים".

ולסיום השאלון:

אם לא היית מוזיקאי מה היית רוצה להיות?
"חשמלאי".

חברים? מהברנז'ה?
"יש ויש אבל בכללי אין לי הרבה חברים".

מה היא הצלחה בעיניך?
"100 מליון דולר בבנק. מליון דולר ממש לא מספיק".

מה מפחיד אותך?
"מוות, סבל, כאבים".

מה הדבר שאתה הכי גאה בו עד היום?
"בגיל 13 הייתי ילד חוץ בפנימייה בקיבוץ קרית ענבים ליד ירושלים. היתה ריצת 60 מ' ועשיתי אותה ב-7.7 שניות וניצחתי. תוצאה יפה לילד בן 13".

אתה נוסטלגי?
"כן. מתגעגע לעבר".

רומנטי?
"פעם הייתי".

סנטימנטלי?
"הייתי".

מה זו חברות בעיניך?
"נאמנות, לויאליות".

אדם שהכי היית רוצה לפגוש?
"ג'ימי הנדריקס".

אלבום ראשון שקנית?
"קליף ריצ'ארד והצלליות – הצעירים".

אלבום לאי בודד?
"פיטר גרין".

מאכל?
"פלאפל".

ספר?
"כל ספר של לואיז היי".

סרט?
"הסנדק".

במאי
"פליני".

מוזיקאי?
"ג'ימי הנדריקס".

תקופה שהיית רוצה לחיות בה?
"סיקסטיז בארה"ב".

בילוי מועדף?
"כוסית ערק בפאב".

רגע משמעותי בחיים?
"כשהייתי בן 16 הצלתי אדם מטביעה. עד היום הוא מברך אותי כל שבוע".

החיים הם…?
"מתנה".

***

לאתר הרשמי של יצחק קלפטר (שהיתה לי הזכות לעצב ולבנות):
https://klepter.co.il

תודה גדולה ללימור ביאו על כל העזרה בהוצאת הראיון אל הפועל.

תודה לחנות האוזן השלישית על אפשרות הצילום בחנות ולגלי מרגלית על הצילום בחנות ועם יצחק קלפטר.