פוסט אורח מאת: ד"ר רעות שוהם – פסיכולוגית ארגונית, מומחית לארגוני בריאות.

והנה שבעה דברים שלא כולם יודעים על רופאים:

1. הם לומדים הרבה מאוד שנים. שש שנים בבית ספר לרפואה (או תואר ראשון + ארבע שנים), שנה סטאז' לפי הגרלה, שיכול להתקיים בכל מקום בארץ, ארבע עד שש שנים של התמחות ועוד חצי שנה לימודי מדעי יסוד ולפעמים עוד התמחות של שנתיים-שלוש ולפעמים עוד לימודים בחו"ל לאחר סיום ההתמחות של שנה-שנתיים וכל זה ברוטו, כי צריך לחכות שיתפנה מקום, לעבור מבחנים, לחכות למילגה.

2. תורנויות. המתמחים מחויבים בשש תורנויות בחודש וחלקם בפועל מבצעים יותר. כשיש תורנות מגיעים לעבודה בבוקר ועובדים כל היום. גם אחרי הצהרים. גם בערב. גם בלילה. ובבוקר נשארים לישיבת בוקר או להעביר את המחלקה. ונוהגים הביתה.

3. איך הצ'יף סוגר סידור עבודה. יש מורה מחליפה, אבל אין מתמחה מחליף אם מתמחה נמצא בחופשה, במילואים, במדעי יסוד, ברוטציה או נעדר עקב חופשת לידה או חופשת מחלה. בפועל מספר המתמחים הרשומים ומאיישים תקנים גדול ממספר המתמחים בפועל שהגיעו הבוקר לעבוד.

4. הם לומדים תוך כדי העבודה. במקביל לעבודה כרופא, המתמחים צריכים להיבחן בבחינות. במהלך ההתמחות נבחנים בבחינת שלב א', שהיא בכתב ובבחינת שלב ב', שהיא בעל פה, מול מספר מומחים. נוסף על אלו, יש בחינות פנימיות במחלקות.

5. רובם לא מתעשרים מרפואה. רופא שקנה קליניקה ועובד בה כרופא הרבה פעמים ירוויח יותר מהנדל"ן לעומת המשכורת שלו. רופא שעובד בבית חולים מקבל משכורת ממוצעת במשק, למרות ההכשרה הארוכה, הידע, העומס, האחריות ושעות העבודה הארוכות.

6. הם משלמים מחיר על הבחירה ברפואה. יש מחיר כלכלי, יש מחיר חברתי, יש מחיר זוגי ומשפחתי ויש גם מחירים שקשורים לבריאות הגוף והנפש. מחקר בנערך בארצות הברית בשנת 2016 ובו השתתפו מעל 14,000 רופאים, מצא כי תחושת האושר של רופאים קשורה, בין היתר, לתחום העיסוק ברפואה – ראו תרשים מצורף. מחקר אחר משנת 2015 בארצות הברית בדק 49,000 רופאים ומצא אצלם שיעור גירושין של 24%. אצל רוקחים שיעור הגירושין היה 23%, אצל אחיות 33%, מנהלים בעולם הבריאות 31%. לרופאות שיעור הגירושין היה גבוה לעומת הרופאים, במיוחד אצל אלו שעבדו מעל 40 שעות בשבוע.

7. הם חשופים לאבל, אובדן, כאב וסבל. פרנק באום כתב בשנת 1900 את הסיפור על הקוסם מארץ עוץ ואחת הדמויות שדורותי פוגשת היא איש הפח, שחושב שאין לו לב ומצטרף למסע שלה כדי לבקש לב מהקוסם. הרופא אינו איש פח וגם לו יש לב. הטראומה של ההתמחות והטראומות שאליהן נחשף הרופא בעבודה שלו נכנסות ללב ולא צריך לחפש קוסמים, צריך לטפל בהן.