היום זה נשמע מצחיק, אבל ריתוק בצבא יכול להיחוות כטראומה לא פשוטה.

כשהייתי בהיאחזות בשירותי בנח"ל, העינים שלי נעצמו ערב אחד לשניה, בבודקה השמירה (לא שהלכתי לישון או משהו), מה שנקרא ניקור…ארז המ"כ לרוע מזלי עבר שם במקרה (שעה 12:30 בלילה!) ונשלחתי למשפט בגדוד ההאחזויות שהיה מבנה תורכי מדכא אימים (ממש 'אקספרס של חצות') בדהרייה, עיירה עוינת בפאתי חברון.

קיבלתי ריתוק של 45 יום!!!
במשך היום נידרשנו לפרוק משאיות עם ציוד כבד (בלוני גז וכו'), גירוף הבסיס ועוד צ'ופרים מהסוג הזה. עבודת פרך ממש. בלילה סטים של ארבע שעות שמירה על מגדל צפוף ומדכא בקור של 0 מעלות ולקינוח שינה טרופה על מיטות ברזל מזעזעות בחדר מדכא ומכוער עם 8 אנשים.

מה שהציל אותי בתקופה הזו זה חד משמעית הווקמן והמוזיקה. הייתי בדיכאון כבד כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת (עומד שני מימין).