הקטע עם תמונות הוא לפעמים טריקי. מצורפת תמונה שלי, לכאורה תמונה סתמית מגיל שלושים וקצת, מביט באיזה משהו לא ברור שאני מחזיק ביד…אלא ש…יש המון מאחורי התמונה הזו ולכן היא אחת התמונות הכי אהובות עליי שיש לי.
מדובר בתמונה מטיול לצימר בצפון עם חבורת חברי ילדות בגיל 30 ומשהו. אני ממש אוהב את התמונה הזו כי היא מבטאת באופן הכי מדוייק מצב נפשי, יותר נכון צומת דרכים קריטית בחיי, בדיוק בתקופה של הטיול הזה. מן מצב רוח מהורהר שהייתי נתון בו באותם ימים וניכר לטעמי בול בתמונה.
קצת אחרי מותו של אבי ז"ל, עדיין עובד כגיאוגרף ולא מבסוט בלשון המעטה מהעבודה והמקצוע, בזוגיות לא מספקת (מבחינתי) למרות שכולם סביבי עפו על הזוגיות הזו ובקשר הדוק עם חבורת חברי ילדות שהרגשתי שגם שם, משהו כבר לא עובד לי. בשורה התחתונה הרגשתי שאני רוצה חיים אחרים ולא ידעתי איזה ואיך בדיוק אני משיג אותם.
אחרי כמה חדשים תפסתי אומץ וביום בהיר אחד הפכתי את השולחן…נפרדתי מהחברה, חזרתי לגור אצל אמא שלי בחדר נעוריי עם התקליטים והספרים הישנים ועזבתי את הגיאוגרפיה לאנחות…בדיוק יצא באותו שבוע השיר 'מהרי נא' של אהוד בנאי וזה היה מדהים!!! הרגשתי שהוא כתב אותו (לכאורה) במיוחד בשבילי:
הילד בן שלושים יש לו חום גבוהה
הוא שוכב על הספה בבית הוריו
כן הוא בן שלושים יש לו חום גבוה
הוא חוזר אל חדר נעוריו
אמא באה ואומרת תשתה משהו חם
הוא מתעצבן ואומר לא לא עכשיו
מסתכל על ארון הספרים הישנים
סיפורים שליוו את חייו
מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת
בטרם תשכיביני לישון
וספרי לי על הילד שהייתי
איך שמחתי על הגשם הראשון
הילד בן שלושים יש לו חום גבוה
הוא מובטל מעבודה ואהבה
כן הוא בן שלושים אבל עדיין לא יודע
מה יעשה כשיגמור את הצבא
אמא באה ואומרת בוא קצת לסלון
הוא מתעצבן ואומר לא לא עכשיו
מסתכל על מדף התקליטים הישנים
השירים שליוו את חייו
את עכשיו כמו כוכב מנצנץ במרחב
את חזרת אל ביתי כן עכשיו את איתי
ואני קורא בשמך לביתי
הילד בן שלושים יש לו חום גבוהה
הוא שוכב על הספה בבית הוריו
כן הוא בן שלושים יש לו חום גבוה
הוא חוזר אל חדר נעוריו
כשאמא באה ואומרת יש לך מכתב
הניצוץ חוזר לפתע אל עיניו
הוא מריח באוויר את הגשם מתקרב
ומביא את אהבת חייו
***
שנה מאותו צילום כבר הייתי במקום אחר לגמריי…מעצב גרפי בסטודיו של מעריב אינטרנט, דירה חמודה ברמת גן וים של דייטים שבסופם פגשתי את הילית, אישתי היקרה ❤️🙏
