אחד הדברים שהכי אהבתי בילדות זה הטיולים המשפחתיים כשהיינו נוסעים בחגים ו/או בחופש הגדול לכמה ימים עם אוהל…בד"כ לכנרת או לאילת. זוכר את הפעם הראשונה כשפתאום נפרש בירידות לכנרת מעבר לעיקול, המרבד הכחול המדהים הזה במלוא הדרו. איזו התרגשות!!!
טבריה של ילדותי זכורה לי כעיר נופש אמיתית, מרגשת וכייפית ולא המעוז החרדי שהפכה להיות…ומעבר לטיול עצמו היתה ההכנה, ההליכה עם אמא שלי לקנייה הגדולה בסופר לפני הטיול והציפייה שלחלוטין לא פחות כייפית מהטיול עצמו, כפי שהיטיב לתמצת חנוך לוין הגאון…"רגעי האושר הכי גדולים בחיים הם הציפייה לדלת שתיפתח".
בתמונות המצורפות רגעי אושר כאלה מאחד הטיולים האלה במגדל שמעל הכנרת…זוכר את הבזק המצלמה של התמונות האלה כאילו היה אתמול, היה קצת קר (האחים שלי האמת נראים קפואים מקור בתמונה) אך היינו מאושרים ולראות את ההורים שלי ברגע כזה של אושר משפחתי, מעלה לי לחלוחית בעין והמון געגוע לרגעים האלה ❤️🙏
