כמה תובנות על חטאי עבר, חרדות, אמונה עצמית והקשבה לגוף.

(פוסט ארוך, מזהיר מראש. 780 שניות נדרשות לקריאה)

 

לא מעט אנשים שואלים אותי מידי פעם, "תגיד אלדד הכל דבש אצלך כמו שזה נראה בפייסבוק?", אז אני תמיד עונה שבגדול טוב לי מאי פעם אבל כמובן שיש מספיק התמודדויות, לפעמים
לא פשוטות והנה בשבועות האחרונים אני מתמודד עם איזה עניין בריאותי שאני שמח לשתף, כי יש בסיפור הזה המון תובנות שעוזרות לי לצלוח אותו באופן הכי טוב שאפשר ומן הסתם גם יכולות לעזור לאחרים עם כל מיני התמודדויות כאלה ואחרות
וזו הסיבה העיקרית שהחלטתי לשתף.

הסיפור התחיל לפני כמה שבועות כשהרגשתי שיש לי ירידה מסויימת בראייה מקרוב (כבר כמה שנים עם משקפי קריאה לקרוב ומשקפיים רגילות לרחוק) ומכייוון שאני מאוד מודע לשינויים פיסיולוגיים הלכתי לרופא בעינים במרכז פה בשכונה (רופא מצויין אגב) בהנחה שאולי השתנה לי המספר. הוא ערך לי בדיקת ראייה, הבנתי בבדיקה שאכן יש ירידה בעין שמאל (דוקא העין החזקה שלי) ונשלחתי לעשות שתי בדיקות:
שדה ראייה וה-OCT (צילום עיניים). קבעתי תור למכון מור וכעבור שבועיים חזרתי לרופא עם התוצאות.

מסתבר שבעין שמאל התגלה מתחת לרשתית נוזל שמפריע לי בראייה בעין הזו (בדיוק מה שהרגשתי) ונשלחתי לבירור במרפאת רשתית. כמובן שהחרדות הרימו מייד ראש. "מה זה נוזל מתחת לרשתית?

מה המשמעות? במיוחד אצלי שהעיניים מעבר להכל הן גם כלי העבודה העיקרי שלי"., אבל פה נכנס לתמונה נסיון החיים שלי, כל מה שהביאוני עד הלום והצלחתי להרגיע את עצמי לחכות בסבלנות לבדיקה בתקווה שיהיה טוב, מה עוד שהרופא אמר שזה משהו שבהחלט דורש בירור, אבל לא נראה לו מסוכן.

קבעתי תור למרפאת רשתית ואחריי הרחבת אישונים ובדיקה קצרה הם מייד שאלו אם ני משתמש בסטרואידים והתשובה היתה שכן. משאף סטרודיאלי לאסטמה ומשאף לאף כתוצאה מבעיות סינוסיטיס כרוניות וניתוח כושל לפני עשר שנים שהחריף את הבעייה. מסתבר שיש מקרים נדירים שנוצרת הבעיה הזו עם הנוזל ברשתית כתוצאה משימוש במשאפים שכוללים סטרואידים.

חייב לציין שכל השנים שאלתי את הרופאים, גם רופאי ריאות בעניין המשאף לאסטמה וגם רופאי א.א.ג בעניין המשאף לסינוסים האם אין נזק בשימוש ממושך בהם, האם אפשר וצריך לקחת אותם רציף והתשובה היתה שכן מכיוון שמדובר בסטרואיד מקומי (לא כדור שבולעים ומתפזר בכל הגוף) ואין שום בעיה עם שימוש ממושך ורציף. השתמשתי המון זמן (במשאף לאסטמה 20 שנה ובמשאף לסינוסים עשר שנים). שימוש שנתן לי שקט תעשייתיגם בגיזרת האסטמה (משאף מונע התקפי אסטמה) וגם בגירת הסינוסיטיס והגודש באף. לפני עשור, אחרי ניתוח הסינוסיםן הכושל היה לי במשך שנה גודש באף ברמה שלא יכולתי להירדם בלילות וכלל כאבי ראש מטורף כמעט 24/7,
בצקות וזיהומים חוזרים ונשנים בסינוסים. כל שלושה חודשים הייתי על מסלול אנטיביוטיקה. המשאף החזיר לי את איכות החיים טרום הניתוח.

אבל עם סטרואידים מסתבר אין מתנות חינם!

עכשיו באו הרופאים במחלקת הרשתית ובעצם אמרו לי: "לא יודעים איך תעשה את זה, אם העיניים חשובות לך, אתה חייב להפסיק מייד כל שימוש בסטרואידים ואז כנראה בנוזל הזה ייעלם מעצמו תוך מספר שבועות. אם לא,
זה יכול להוביל, אלובהם ישמור אותי, להיפרדות רשתית".

למחרת, אחרי שימוש ממושך של 20 שנה! הפסקתי כל שימוש בשני המשאפים. חרדות מטורפות קפצו שהנה עוד שנייה אני עם התקפי אסטמה ואף סתום וגודש ומה לא. קבעתי תור למומחה ריאות לראות מה יש לו להציע במקום המשאף הסטרואידי
ולא.א.ג לראות מה יש לו להציע במקום המשאף לסינוסים. התורים נקסעו שבועיים קדימה והנה עבר יום ועוד יום ועוד יום ואני קולט שהכל בסדר ואני בניגוד לציפיות מרגיש טוב, אלא ש…מומחה הריאות אמר:
"תשמע, יש לך אסטמה מולדת עם חסימה ריאתית בינונית ואתה לא יכול להפסיק לקחת תרופות", אמר במבט חמור סבר שהצליח להפחיד.
"אבל ממה נגרם מצב כזה?", שאלתי, חושב לעצמי כמה מטומטם הייתי בצעירותי שעישנתי ככה עם אסטמה,
"תוצאה של אסטמה מולדת ועישון כבד של 17 שנה", פסק ביבשושיות מדכאת.
"דוקטור, זה באמת מוזר גם לי, אבל אני מרגיש טוב, בחיי! אין לי קוצר נשימה, אני עושה הליכות כל בוקר, בתחושה שלי אין סינכרון בין המצב הקשה שאתה מתאר להרגשה שלי, איך זה יכול להיות?", שאלתי כמעט נואש.
"ידידי היקר, אני לא מתעסק בתחושות ורגשות, אלא בנתונים ולצערי הם לא הכי טובים", ענה תוך כדי רישום במחשב והדפסת תרופות חלופיות נטולות סטרואידים.
"תקבע ביקורת לעוד שלושה חודשים, תרגיש טוב", חתם.

רופא ה.א.א.ג היה פחות מפחיד ואמר לי להמשיך כרגע ללא הסטרואידים כל עוד אני מרגיש טוב ואם תהיה החרפה, לבוא אליו עם CT של מערות פנים ואז נחליט מה אפשר לעשות.

מאז עבר יותר מחודש, עדיין לא לוקח תרופות ועדיין מרגיש טוב. מה המסקנה SO FAR מהסיפור הזה?

1. כמו ששמעון פרס אמר, "בסופו של דבר, כל אחד צריך להקשיב לגוף ולהיות היות גם הרופא של עצמו".
2. כמו שאמא שלי אומרת כל הזמן "להפסיק לפחד ולא תמיד להקישב לרופאים. יהיה טוב, אני אומרץ לך, תתרכז בעבודה ובמשפחה והכל יהיה טוב, תקשיב לאמא שלך".
במקרה שלה באמת שווה להקשיב. יש לה מחלת ריאות לא פשוטה שהתגלתה בגיל 64. הרופאים אמרו לה אז שיש לה אולי ארבע שנים לשרוד עם המחלה הזו. מאז עברו 23 שנה! היא כבר בת 87 תודה לאל.
3. לחיות בעוצמה כאן ועכשיו! מכיוון שאף אחד לא יודע מה יהיה איתו עוד דקה צריך ואפילו חובה לנצל ולהנות מכל שניה טובה. רגע משפחתי מרגש, שיחה נפש טובה עם חבר, ביס באוכל טעים, הופעה מעיפה, סדר ממכרת, ספר טוב וכמובן להגשים חלומות (ויש הרבה).