כנות זה מושג שהעסיק אותי מאז ומעולם, כמעט מאז שאני זוכר את עצמי. לא סתם כנראה עוד כילד התחברתי מאוד לשיר Honesty של בילי ג'ואל.

היום במבט לאחור, אני מזהה שבצעירותי, כילד, כנער ואפילו כבחור צעיר, הייתה לי נטייה להיות כן מידי ברמה שהיתה פוגעת לא פעם בקרובים אליי. אם זה ההורים שלי, האחים ופה ושם גם חברים.

ככל שהתבגרתי והבנתי טוב יותר את המכניקה של החיים, הפנמתי שלא כל דבר צריך להגיד. האמת לא פעם כואבת מידי ולא תמיד משרת אותנו להטיח אותה באופן ישיר ובטח שלא משרת את הנמענים. יש כמובן גם חשיבות עצומה לאופן בו הדברים נאמרים.

ועדיין, גם כיום, זה ערך מאוד חשוב בעיניי שאני מתעקש לצעוד לאורו (גם כשזה לא פשוט) לא מוותר עליו בקלות. אולי הסגנון התעדן (וטוב שכך) אבל עדיין מאוד מאוד חשוב לי להיות כן בראש וראשונה עם עצמי וכמובן עם הסובבים אותי.

הכי כייף בכל העניין הזה שאני חש שגם העולם סביב תופס אותי ככזה. כל פעם שאני נפגש בפעם הראשונה עם אנשים, בין אם בנסיבות חברתיות ו/או עסקיות, התחושה שמאמינים לי ובוטחים בי מהדהדת לי מאוד חזק וזה מרחיב את הנפש בגדול.