ילדים צוחקים המון וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו קצת מאבדים את זה, את היכולת לצחוק בפה מלא כמוהם. כמו שהיינו פעם. אולי זו הידיעה, האחריות (על ילדים וקריירה), הדאגות, התפקידים, עול הפרנסה וכו'.

ככל שאנחנו מתבגרים, כדי לצחוק בפה מלא אנחנו צריכים מישהו חיצוני שיצחיק אותנו. מישהו שקצת נשאר (לכאורה) ילד ואנחנו משלמים לו כדי שיצחיק אותנו צחוק מלא ומשחורר כמו פעם…הגששים, גרייניק ואלתרמן, קטורזה, אדיר מילר.

ולמרות שכל המחקרים מראים שצחוק זה אחד הדברים הכי המשחררים נפשית והכי טובים לבריאות, מבוגרים לא צוחקים יותר מידי.

אז מה עושים כדי להכניס יותר צחוק מלא ומשוחרר לחיינו? נראה לי שהדרך הכי טובה זה לשחרר ולא לקחת את עצמנו ברצינות תהומית. פשוט לזרום ולתת לדברים להיות כמו שהם (בדיוק כמו שילדים חיים) ואז גם הצחוק ישוב ויופיע בחיינו במינונים הולכים וגדלים, בדיוק כמו שהיינו פעם.

בתמונה עם האחיינים שלי מיה ויהונתן לפני 20 שנה!!!
❤️🙏