בדיוק היום לפני עשר שנים נפגשתי במשרדי כספית עם גידי גוב ויעל שקד, פגישה מכוננת ששינתה את חיי המקצועיים והאישיים.

הכול התחיל בכלל במקרה. ישבתי עם חבר לקפה של בוקר בארומה שבמרכז השכונתי בפתח תקווה ופתאום ראיתי בזווית העין את גידי גוב מתקרב. לפני שהתיישב, נעמדתי מולו ואמרתי לו שאני עוקב אחריו באדיקות מאז כיתה ד׳, וששמתי לב שיש לו אתר אינטרנט די ישן.
"אתה אייקון תרבות", אמרתי לו, ״ואשמח לעצב לך אתר חדש. אחד שהולם אותך".
גידי חייך ואמר שאולי באמת הגיע הזמן לחדש את האתר, ואז הוסיף בחיוך: "ודרך אגב, אני מאוד אוהב את החולצה שלך".
רק אז שמתי לב שבמקרה לבשתי באותו בוקר חולצה עם הלוגו של זהו זה!

גידי היה (ונשאר) גיבור הילדות שלי. האלבום הראשון שקניתי היה אלבום הבכורה של "גזוז", הסרט הראשון שראיתי עם חברים בקולנוע היה "הלהקה", והתוכנית הראשונה שהתמכרתי אליה הייתה "זהו זה". אחד התקליטים הכי מושמעים בבית ילדותי היה "הכבש השישה עשר".

הוא היה נוכח בכל תחנה משמעותית בילדות שלי וגם בהמשך: בשמירות בבודקה קפואה בחברון עם "דרך ארץ" באוזניות, בדירות השכורות בימי האוניברסיטה בתל אביב עם "לילה גוב", בתחילת הנישואים עם "גידי הולך לאכול", בגידול הבנות עם "גידי ואהרוני", וגם ברגעים הקשים של השנים האחרונות עם מופעי האיחוד של "זהו זה" ו"הכבש".

תהליך העבודה על האתר היה חוויה בפני עצמה. גידי רצה מקום שיאגד את כל תחנות חייו: מוזיקה, טלוויזיה וקולנוע ועם זאת ישדר שקט, ניקיון ומינימליזם. "כמו חדר ריק שבו הכול מתגלה בהדרגה" הוא ביקש, ממש ברוח הזן היפני. הוא היה מעורב בכל פרט, והחזון העיצובי שלו השפיע עמוקות על התוצאה.
כשהראיתי לו את הסקיצה הכמעט סופית, הוא הביט במסך, חייך ואמר:
"יקירי, אתה גאון עיצוב. עשית אותי מאושר".

לא אשכח את הרגע הזה לעולם. גידי גוב, גיבור הילדות שלי, יושב בסטודיו שלי ואומר את המילים הללו. לא הצלחתי להירדם כל הלילה מהתרגשות.

זמן קצר אחרי שהאתר עלה לאוויר הוזמנו כולנו, הילית, רומי וליה ואנוכי להופעה שלו בזאפה. זה היה ערב קסום. אחרי ההופעה נכנסנו לחדר האמנים, וגידי פנה לבנות ואמר:
"ראיתי אתכן מהבמה, רקדתן כל ההופעה. אתן כאלה חמודות!".
זה היה עוד רגע בלתי נשכח, אחד מאלה שנשארים בלב לנצח.

עשור אחרי, אני רוצה לאחל לגידי עוד שנים רבות של יצירה, ובעיקר בריאות, נחת והרבה רגעים שמחים.