ערן צור, מעבר להיותו מוזיקאי מחונן, ייחודי ופורץ דרך לטעמי, מפלרטט עם כתיבה, שירה ופרוזה לאורך כל הקריירה שלו כמוזיקאי פעיל. הטקסטים בשיריו הם שירה מזוקקת ודי בתחילת דרכו כמוזיקאי הוציא ב-1997 את האלבום "אתה חברה שלי", אלבום נפלא משירי יונה וולך המולחנים.
באתר הרשמי של ערן שיצרנו יחד לפני שנתיים, הקונספט העיצובי המוביל היה ציטוטים בולטים בעיצוב אמנותי של משפטים אלמותיים משיריו. מדובר בשורות שהן שירה טהורה שנכנסה למחזור הדם של כל מי שגדל על המוזיקה של ערן ויש רבים כאלה, ביניהן:
"יש לנו אהבה, היית מאמינה, אחרי כל המדבר הזה, איזו נחמה"
"פתאום את אומרת חבק וקיר השתיקה מתמוטט".
"נפשי ביקשה רחם בתוך מערבולות".
אך בלילה יזקוף קומתו, השדה יתמלא בפליאה איך שהוא שר את שירו".
בנוסף לשירה, הוציא ערן גם שני ספרי פרוזה. "החיה בבטן" ב-2020 ו"בית אשמן" ב-2004. כמו כן תרגם ב-2011 את "החדר הכחול" של ז'ורז' סימנון מצרפתית היה חשוב לו מאוד שנשלב באתר דף מיוחד לספרים.
ולסיום שאלון קצרצר עם ערן על כתיבה וספרים:
הספר האחרון שהוצאת?
את הרומן ׳החיה בבטן׳ הוצאתי ב2020 והוא עוסק בחניכה והתבגרות של אמן החל מסוף גיל ההתבגרות ועד גיל הבגרות.
האם יש לך רצון לכתוב עוד ספר?
אני תמיד מסתובב עם הרצון לכתוב עוד ספר, אך יודע את ההערכות הדרושה ואת הצורך ברעיון מניע שיתחיל את המסע הארוך עד ליציאתו לאור של הספר, וגם אחר כך אל מול התגובות.
ספרים וסיפורים אהובים:
פרנץ קפקא – הגלגול. ארנסטו סבטו – על קברים וגיבורים. ש״י עגנון – סמוך ונראה. ווירג׳יניה וולף – השנים. יונה וולך – שירה. אליס מונרו – בריחה
