עוד אחד ודי

מפאת אירוע אישי (לא אלאה אתכם בפרטים), נאלצתי לבלות השבוע שעות רבות במקום לא אידיאלי בלשון המעטה לימי קורונה, מה שנקרא בלב המאפלייה, האמא של כל החרדות שלי!

נוצר מצב שהיה לי המון זמן להרהורים קיומיים (אחד התחביבים הרציניים שלי כידוע), מה שגרם לי לחשוב גם מפאת האירוע וגם בהקשר לזירת האירוע על גורל והמקריות שלו!

גירוד מיותר בעין אחרי ששכחתי לחטא ידיים, יכול לסיים את חיי? או אולי מישהו שהשתעל לכיווני במעלית ולא הספקתי לסובב בזמן את הראש? זה נשמע פאתטי? מוגזם? אבל זוטות מהסוג הזה בימים הטרופים שעוברים עלינו, בהחלט יכולים לחרוץ גורלות…זה מטורף!

אז נזכרתי בשיר ׳עוד אחד ודי׳, שיר מרגש ולא ממש מוכר ומושמע של שלמה ארצי מ׳קצפת׳ שמדבר על העניין הזה שתמיד נרצה עוד…עוד יום הולדת, עוד סרט, עוד זריחה, עוד שקיעה, כמו ששר גם יזהר אשדות ב׳התחלות׳, ההורס שאת מילותיו היפות כתבה זוגתו אלונה קמחי:
״עוד שקיעה, עוד זריחה עוד כאב שישאר איתך״…גם ענת גוב היטיבה לנסח את זה באחד הראיונות האחרונים שלה:
״אין גבול לגרידיות שלנו בני האדם, תמיד נרצה עוד…לראות את הילדים גדלים ואז נרצה לראות גם את הבר מצווה שלהם ואז את החתונה שלהם ואז נכדים ואין לזה סוף״.

השבוע דיברתי עם חבר מחו״ל שבדיוק חזר מטיול בטיסה ארוכה והוא גם בקבוצת סיכון לקורונה ושאלתי אותו אם הוא לא מתחרט עכשיו על הטיול הזה מרובה הטיסות והוא אמר:
״מה אני אגיד לך, מקווה שהכל יעבור בשלום ולא יקרה כלום, אבל אם יקרה, יקרה. היו לי חיים טובים עד עכשיו ומודה על זה…לא שאני רוצה למות אבל זה באמת לא בשליטתי כרגע אם יקרה משהו מהקורונה או לא״.

כל כך אהבתי את ההשלמה מלאת הפשטות בתשובה שלו, יחד עם המון עומק. זיהיתי שם קבלה, הוקרה והשלמה מוחלטת עם החיים (והמוות) שבעצם אחד הם.

צילומי תדמית מקוריים: גלי מרגלית

איפור: מיכל הניג Michal Henig

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *