להיות עצמאי, במיוחד במקצועות יצירתיים, במקרה שלי עיצוב וכתיבה, זה לא תמיד כזה פשוט וזוהר כמו שזה נראה ברגעים שאני מציג פה בגאווה מיתוג, אתר חדש או ראיון בבלוג.

אןלי זה יישמע לא אמין, אבל גם אחרי קילומטרז' של 25 שנה במקצוע, כמעצב גרפי ובונה אתרים, כל פעם שאני שולח סקיצה חדשה ללקוח מתגנב לו מן חשש. יאהב? לא יאהב? זה לא נהיה לרגע מובן מאליו שיאהבו.

זה שעיצבתי ובניתי עד היום מעל 1500 אתרים (בשנותיי כשכיר וכעצמאי), לא אומר כלום ללקוח הנוכחי. הוא רוצה לקבל את הדבר שיעשה לו את זה, שילהיב אותו, שירגיש שמבטא אותו. ממש לא משנה לו ובצדק מה וכמה אתרים מוצלחים עשיתי עד כה. בכל מיתוג או אתר, אני צריך להוכיח את עצמי מחדש ואני תמיד נבחן על סמך הדבר האחרון.

אותו דבר כמובן עם הכתיבה והראיונות בבלוג זה שיהורם גאון, אליעזר יערי או יובל אברמוביץ, החמיאו לי על הראיון שערכתי איתם, לא אומר שמי שראיינתי שלשלום ירגיש אותו דבר. לפני כמה ימים שלחתי טקסט לראיון חדש שערכתי עם איש תרבות שאני מאוד מעריך כאדם, ככותב וכמגיש והיה לי ממש פיק ברכיים כששלחתי את הטקסט. יאהב? לא יאהב? אולי זה ייראה לו שטחי? אולי הכתיבה תיראה לו רדודה? לא מעניינת?

השבוע חוויתי פעמיים תחושת כישלון. אתר שמאוד רציתי לעשות ונראה היה שהולך להיסגר נדחה לבסוף למועד לא ידוע וראיון שעשיתי לפני שבועיים ועבדתי עליו באמת בהתלהבות, נגנז שניה לפני שפורסם מסיבות כאלה ואחרות.

כך שהשורה התחתונה היא שאין מאה אחוז הצלחות. גם כשלא מצליח, ולא הולך כמו שקיווינו, צריך להמשיך להאמין וליצור. החיים לימדו אותי שתמיד אחרי ירידות, מגיעות עליות.