פתאום מצאתי את עצמי עומד על הרחבה בבארבי סמוך לבמה, ממתין להופעה, סביבי היו פזורים ממש מעט אנשים, ניגשתי למישהו שעמד סמוך אליי, מחזיק כוס בירה ענקית בידו ושאלתי אם הוא יודע איזו הופעה הולכת להיות והוא ענה באדישות:
״פול מקרטני״.
״פול מקרטני?״, שאלתי בתדהמה? ״אז איך זה שאין כמעט אנשים?״.
״חביבי עם כל הכבוד לפול, אנשים מפחדים,
קורונה, זוכר?״.

ואז הוא יצא מחדר ההלבשה מאחורי הבמה לעשות סאונד צ’ק. שיערו אפור וארוך יחסית, חולצת צווארון לבנה וג׳ינס משופשף. התקרבתי עד הבמה והנה אני לידו, מרחק נגיעה, אולי מטר.

מבטינו הצטלבו ואז כשסיים איזה מהלך מוזיקלי קצר על הבס שאלתי אם אוכל להפריע לו חצי דקה.

הוא הניח את הגיטרה, ירד מהבמה ונעמד לידי ואמר: ״Sure”.
הצגתי את עצמי כמעצב גרפי ובונה אתרים למוזיקאים רציניים (בישראל) ושיש לי חלום שנים לעשות גם לו אתר. כמובן שסיפרתי גם עם האהבה העצומה מגיל עשר לביטלס ואליו ועל הערב ביטלס שהעברתי לפני חודש.

הוא היה חביב להפליא וביקש כרטיס ביקור והושטתי לו בידיים רועדות ותוך כדי חשבתי איזה מבאס שהכרטיס לא באנגלית והראיתי לו את המייל והטלפון.

ואז שאלתי אם נוכל לעשות סלפי, הוא הנהן בהסכמה ואיך שבאתי לצלם, התעוררתי 😥