לפני 33 שנה, הייתי בשל"ת (שרות ללא תשלום) אחרון בשירותי הצבאי בנח"ל, חצי שנה בקיבוץ נערן בבקעת הירדן.
נערן היה קיבוץ צעיר ומהמם על גבעה קטנה ליד יריחו והיינו שם כל הגרעין (חלקנו חברי ילדות מכיתה א') במקום מקסים ביופיו (מאוד מאוד אוהב נופים מדבריים) והיתה לנו שם חצי שנה חלומית…שחיות ליליות, ערבי דיסקו בחדר האוכל, השתכרויות כל ערב וכמובן הכרויות, ורומנים עם בנות הגרעין שלנו או בנות מגרעינים יותר צעירים שגם היו איתנו בקיבוץ באותו זמן (כחלק משירותן הצבאי) .
אז גם הכרתי את החברה הרצינית הראשונה שהיתה לי…קראו לה דגנית והיינו משהו כמו שנה יחד. בתמונה המצורפת באתי לאסוף אותה עם רכז הבטחון מהטרמפיאדה בפאתי העלייה לקיבוץ.
היא הגיעה במיוחד מהצבא כי אותו ערב נסענו אחוזי התרגשות לבנייני האומה בירושלים להופעה של גידי גוב ויהודה פוליקר שבדיוק יצאו אז למסע הופעות משותף ראשון.
זה היה אחרי העבודה הראשונה שלהם יחד על השירים המדהימים שפוליקר הלחין שנה קודם לאלבום 'דרך ארץ' של גידי, ביניהם 'שלל שרב' המופתי (עם טקסט מופתי לא פחות של מאיר אריאל), 'כמעט סתיו' ו'פרח' היפהפיים.
ההתרגשות היתה גדולה, פעם ראשונה שהלכתי עם חברה להופעה גדולה ורצינית ואני לא אשכח בחיים את ההופעה הזו.
אם היו אומרים לי אז שבחלוף 25 שנה אעבוד עם שני האמנים הגדולים האלה ואעצב ואבנה להם אתר אינטרנט (מושג שעוד לא דמיינו אז מהו), הייתי מתעלף על המקום!
השבוע הזנתי את כל הלינקים של שירי 'זהו זה 2021' לאתר של גידי גוב והרגשתי מן סוג של סגירת מעגל מרגשת.
