אתמול גיליתי שבין האמנים הכי מושמעים אצלי בסיכום השנתי בספוטיפיי לצד אריק איינשטיין, נמצא גם אבי בללי, אמן עם תפיסת סאונד ייחודית כיוצר פסקולים נפלאים ("כנפיים שבורות", "שטיסל", "בטיפול"), כיוצר למחול עם בת שבע ("קיר") וכמובן כרוקר נפלא ב"נקמת הטרקטור" ובאלבום הסולו "המהגר", אלבום מעולה שהוציא השנה.

הרומן שלי עם בללי החל לפני 33 שנה כשחזרתי לארץ לאחר שנה בסן פרנסיסקו והדבר הראשון שעשיתי למחרת הגעתי, היה לרוץ לחנות התקליטים הקרובה לביתי, 'צליל וזמר' במרכז השכונתי בנאות רחל, שכונת ילדותי בחולון.

"לא הייתי שנה בארץ, יצאו דברים מעניינים?", שאלתי את המוכר חסר נשימה.
"יצאו כמה דברים לא רעים, אבל לפני כמה ימים הגיע תקליט ממש מיוחד, ממליץ לך בחום להקשיב" לו", אמר והושיט לי את האלבום הראשון של 'נקמת הטרקטור'.
"יופי, לקחתי", אמרתי ויצאתי (יחד איתו רכשתי גם את ניק קייב – the good son, שיצא באותו זמן בערך….שני אלבומים שאני מאוד מאוד אוהב עד היום).

יש קטע כזה שאני אוהב מפעם לפעם לרכוש תקליטים בלי לשמוע ולהכיר קודם ואז לבוא הביתה ולגלות, אלמנט ההפתעה…אני זוכר שבאתי לחדר נעוריי בדירה של הוריי ושמתי את התקליט על הפטיפון ומהצליל הראשון נשמטה לי הלסת. הרגשתי שאי מאזין לאלבום שלא דומה לשום דבר אחר ששמעתי קודם בעברית.

בשנה שעברה יצא האלבום בויניל מחודש ומושקע כיאה ליצירת המופת הזו. גם במרחק הזמן, מדובר באלבום שומט לסתות בדיוק כפי שהיה ביום צאתו לאור.

יצירה מגוונת, חדשנית עם תפיסת סאונד פורצת דרך ומהאלבומים הראשונים שמיזגו באלגנטיות רוק ומוזיקה מזרחית, הרבה לפני שזה הפך לעניין טרנדי.

איו פה רגע מיותר, החל מ"סביב סביב" הפותח הגרובי, "משחק של דמעות", מגה להיט אוירתי שחרך את הרדיו מיום צאתו ועד היום, "ילד וילדה" הרוקי, "נחש" האוירתי, "עפיפונים", אולי הקאבר הכי טוב ששמעתי עד היום בעברית, "נודד אלייך" המרטיט, "משתעשע" המיסתורי עם הארומה האפלה בקטנה ו"אדון הסליחות" מיני יצירת רוק מזרחי פורצת דרך.

יצירת מופת 💛