היום יום הנישואין ה-16 שלנו (17 שנה יחד)

זה שאנחנו דבקים אחד בשני, למרות כל הקשיים, הבדלי האישיות, הרצונות השונים ולא מתבייש להגיד, גם החסכים (ויש לא מעט), הוא עניין ראוי לציון ולא קורה במקרה.

מה שהכי בולט ובלט לי השנה זה המחוייבות ההדדית שלנו לזוגיות בכל מצבי הצבירה שלה הלא תמיד פשוטים, בדיוק כמו שאנו מחוייבים לילדים שלנו ולהורים שלנו. מחוייבות זה הבסיס שעליו נשען הבניין הזה. כמו שאנו לא עוזבים את הילדים שלנו גם כשקשה, גם כשהם לא בדיוק עומדים ברף הציפיות והפנטזיות שלנו, אנו מקבלים אותם בכל מקרה כמו שהם, ללא תנאי, כך בדיוק צריך לנהוג (ואנו אכן נוהגים) בזוגיות. אולי זה לא נשמע הכי רומנטי אבל בעיניי זה מדהים.

בכלל אני חושב שיש בזוגיות כמה מחזורי חיים (בדיוק כמו בחיים עצמם):
1. שלב ההתאהבות הראשוני (שהיה לנו ובגדול).
2. שלב ההתפכחות ותחילת ההכרות העמוקה והאמיתית (גם היה לנו בגדול, שלב שנמשך לא מעט זמן, לצד גידול הבנות. שלב לא פשוט שכרוך בהמון קשיים).
3.  שלב המחוייבות והידידות היותר עמוקה ואמיתית, השלב שדיברתי עליו בפיסקה הקודמת ולטעמי אנו נמצאים בתחילתו, בעיצומם של ימים אלה ממש.

וכך ספינת הזוגיות שלנו ממשיכה לשייט לה בים הסוער בין רגעי התעלות וקירבה (היו לנו כמה וכמה כאלה השנה, כמו למשל טיול החורף הרומנטי ללונדון ואמסטרדם, או ההופעה בשבוע שעבר באמפי שוני של נקמת הטרקטור וברי סחרוף) לצד משברים וריחוק (גם כאלה היו לא מעט לצערי). זו כנראה מהות הזוגיות (שלנו) ואולי גם מה ששומר על עניין וסקרנות אחרי 17 שנה יחד.

מה שחשוב הוא שיש לנו תמיד את היכולת לעשות מן ריסטארט ולקום כל פעם מחדש גם אחרי רגעים / תקופות קשות ולהצליח לעשות פאן, כאילו הרגע הכרנו. זה לא תמיד פשוט כי אנו באים לזוגיות, כל אחד עם מטעניו מהבית, מהילדות ובנוסף גם אין לנו במערכת הזוגית שלנו, את המבוגר האחראי, הוותרן, הפשרן. שנינו אימפולסיביים, מהירי חימה ומצד שני גם יודעים להשלים מהר ולשים את האגו בצד.

מאוד מעריך את העובדה שאני מצליח להישאר בתוך הזוגיות הזו בדיוק כמו שאני, ילד נצחי עם התקליטים, ההופעות, מצבי הרוח ושאר הקפריזות (יש לא מעט)…לא מובן מאליו בכלל.

בשורה התחתונה אני חושב שלמרות כל הקשיים, זה המודל האופטימלי לזוגיות בעידן שלנו. הרבה דברים ועניינים משותפים, אבל גם חיים שלמים ומלאים של כל אחד עם עצמו. כמו שאמרת לי לא מזמן באחת השיחות היותר טובות שלנו: "לא יעזור, עם כל הקושי, הגורלות שלנו שלובים זה בזו, והשלם שלנו מביא אותנו להישגים גדולים (והכי מטורף תמיד במקביל) ובהחלט עולה על סך חלקיו".

מאחל לנו להמשיך לנסות ולהצליח להגביר את המחוייבות ההדדדית ולקבל אחד את השני כמו שהוא, להתפתח ביחד ולחוד ולהנות מהמשפחתיות שלנו ומהילדות המקסימות שיצרנו יחד. לטייל כמה שיותר בעולם ולא להפסיק להתרגש מהיופי של החיים החד פעמיים האלה ❤🙏