בתוך גן העדן שאנו טובלים בו 24/7 בשבועיים האחרונים, היום לי שתי התמודדויות, שבטח יצחיקו את חלקכם, אבל בחרדות תמיד יש גם יסוד מצחיק.

1. פחד הפלגה – כמו שללא מעט אנשים יש פחד טיסה, לי יש פחד הפלגה בים, במיוחד בסירות קטנות. הפחד הוא גם מהבחילות הנוראיות שחוויתי פעם אחת כשהפלגנו עם חברים וגם מהתהפכות, שלא לומר טביעה בלב ים.

כשהבנות החליטו שהן רוצות הפלגה ליום ההולדת לא ממש נותרה לי ברירה. איך אתחמק מאירוע כל כך חשוב עבורן ועוד ביום הולדת 18 שיש בה משהו מאוד סימלי.
עליתי לסירה כמישהו שעולה לגרדום וברבע השעה הראשונה רק דמיינתי איך אנחנו מתהפכים ואני טובע באפיסת כוחות.

ככל שההפלגה התארכה הצלחתי לעשות לעצמי מעין דמיון מודרך ולהוציא את עצמי מהלופ וכעבור חצי שעה אפילו התחלתי להינות.

כן היו בחילות, אבל ברמה נסבלת וחשתי מעין ניצחון קטן על עוד פחד שניהל אותי שנים.

2. פחד מסאז׳ים – יש לי רגישות יתר לענייני הגוף. לא אוהב שידיים זרות נוגעות בי ומכיוון שיש לי בלט/פריצת דיסק בגב התחתון אבל במצב יחסית טוב ומאוזן, אני תמיד בחרדה שנגיעה לא נכונה תדרדר את המצב ותעשה שם נזק בלתי הפיך. לכן אני תמיד נמנע ממסאז׳ים.

באותן יום של יום ההולדת, הבנות ביקשו שאבוא איתן גם למסאז׳ אחה״צ. לא ממש רציתי אבל החלטתי שחייב להיכנס חזיתית גם בפחד הזה והלכתי על זה.
בניגוד להפלגה לא ממש הצלחתי להשתחרר והייתי בחרדה במשך כל המסאז׳. המעסה התאילנדי כנראה הרגיש את זה אנרגטית וכל חמש דקות חייך אליי ושאל אם הכל בסדר. כמובן שעניתי שכן אבל לא באמת השתחררתי.

מצד שני התגברתי על עוד פחד והבנתי מתוך ניסיון שאני לא בנוי למסאז׳ים וזה בסדר, לא חייבים לאהוב הכל.