דודי לוי בהופעה בספרייה העירונית קרית אונו, 4.6.2024, אורחת: שרון חזיז.

גילוי נאות, היתה לי השנה הכרות מעמיקה עם דודי לוי כשעברנו תהליך ארוך ויסודי של עבודה אחד על אחד בעיצוב ובניית האתר הרשמי של לוי. גיליתי מאחורי הדמות, דודי הכוכב היפה מנוער שוליים, אדם רגיש, קשוב, מגוון, עמוק ודעתן וכמובן סופר יצירתי ומוכשר.

ברור לי שכמו שהוא התנהל בעבודה על האתר הוא מתנהל בכל דבר שהוא עושה, קל וחומר במוזיקה. זה בולט בלהקות שהשתתף בהן (נוער שוליים ואור כשדים), בהפקות המוזיקליות המגוונות שעשה לאחרים (שרון חזיז, מופע הארנבות של ד"ר קספר, גלי עטרי ועוד), באלבומי הסולו הנפלאים (עם הלהיטים "מלאך", "כל הזמן שבעולם", "דויד", וכמובן בנגינה המדהימה כגיטריסט על (כולל 12 שנים על הבמות לצד אהוד בנאי).

ניכר שלוי הוא אמן בנשמתו שייתן את עצמו עד הסוף בבארבי מלא עד אפס מקום לפני שלושה חודשים או בספרייה העירונית בקרית אונו השבוע.

הוא עולה לבמה הקטנה בספרייה חמוש בחשמלית הנצחית, יחד עם אביב שטיין, נגן בוזוקי אירי וגיטרה שמסתובב איתו שנים על הבמות ברחבי הארץ ופותח בשקט יחסי עם "מישהו גדול" הנהדר שכתב לשי גבסו "כנפיים" ומשם מעלה הילוך עם סיפורו של נהג המונית "מושיקו" ואז מגיע ״מלאך״ השיר האהוב עליי מהרפרטואר שלו ואחד היפים לטעמי בעברית לטקסט של מאיר גולדברג. והקהל מתמסר, שר במקהלה:

"מתנה כמו כוכב, היה חייב לשמור אצלו
מאיפה הוא יביא עכשיו עולם משלו".

בשלב הזה חוזר לוי אחורה בזמן ומספר סיפור חינני על חבורת ילדים חולונים משנות השמונים שהעריצו את תיסלם והחליטו להקים כמו תיסלם להקה בת שישה חברים, רק שהיתה להם בעיה קטנה, אף אחד מהם לא ידע לנגן. אבל כמו שהדגיש בסיפור, חלומות של ילדים זה עניין עוצמתי ותוך שבע שנים מאותה פגישה הרת גורל הם כבר נקראו "נוער שוליים" ויצאו למסע הופעות עם תיסלם אלילי ילדותם. "ענוג" ו"אמסטרדם" מגיעים כהמשך טבעי לסיפור ומרימים את האנרגיה בספרייה לשמיים, הכנה טובה לאורחת שרון חזיז שעולה לשיר עם לוי את "קח אותי לשם", ו"השמיים של יוליה", מאלבום הבכורה המצליח שלוי שהפיק לה אי שם בניינטיז.

משם משתנה התדר לעניינים קצת יותר מלנכוליים אך לא פחות מרגשים, עם השיר החדש והנוגע "אנחנו נחזיר את השמש" בהקשר לאירועי השבת השחורה ומה שבא בעקבותיה ו"לבן על לבן" המאוד מרגש יחד עם מנהל הספרייה אסי הירשפלד שמצטרף בגיטרה שלוי מקדיש לחברו הטוב לדרך וליצירה דן תורן שנפטר השבוע.

ההופעה מסתיימת עם שלוש פצצות: "דויד", הבן דוד של "מושיקו" (מתחילת ההופעה) שלא ממש יודע איך להתנהג עם נשים, "כל הזמן שבעולם" האייקוני ו"לך איתה" בביצוע סוחף עם סולו גיטרה הורס בסופו ששולח את הקהל מחוייך אל תוך הלילה.

צילום: עמי ורדי