למרות שהגעתי לגיל המופלג 52 עדיין שואל את עצמי לפעמים מי אני? מי אני באמת?
האם אותו אחד שמעיז לפנות לגידי גוב ברחוב ולהציע לו להקים אתר חדש? זה שכותב ספר? שמעיז לחשוף את החלקים הכי לא פשוטים (כולל חלקים חלשים ולא בהכרח מחמיאים) מול כל העולם?
או,
אותו אחד שיכול לחפור לעצמו שעות על שטות לא נעימה שמישהו אמר בהיסח הדעת ובטח שכח אחרי דקה? או זה שנעלב ממישהו שהחליט מסיבותיו (כנראה המוצדקות עבורו) לא להגיב ולפרגן אף פעם בפייסבוק? או זה שמוכן לספוג השפלה לא הגיונית ממישהו ולנסות לרצות אותו כמעט בכל מחיר?
בשורה התחתונה,
מרגיש שקיים אצלי עמוק בפנים דיסוננס, סוג של מאבק פנימי בין יכולות ועשייה של דברים גרנדיוזים, הייתי אומר כמעט נישגבים לבין התעסקות בקטנות, בזוטות, בעניינים איזוטריים לגמריי שלא שווה לבזבז עליהם דקה מיותרת אבל לצערי אני בוחר לפעמים לבזבז עליהם המון זמן ואנרגיה. מקווה שהשנה אגמל מהנטייה הקלוקלת הזו (כנראה שאריות מעברי הקדמוני).
חג שמח חברים יקרים ❤️🙏