בכנות, עבר עליי שבוע די מדכדך שכלל התמודדות לא פשוטה עם שני אתרים באמת מאתגרים ושונים בתכלית, שהמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא ששניהם לא פשוטים משלל סיבות (לא אלאה אתכם בפרטים), אבל כמאמר הקלישאה, 'כל משבר הוא הזדמנות לצמיחה' ובהחלט יכול להגיד שלמדתי המון על עצמי, על העבודה שלי ועל התנהלות אנושית משני האתגרים הללו ובסופו של דבר יצאתי מחוזק (מאמין שבקרוב גם אוכל להציגם בגאווה גדולה) וכשאתה מסיים בהצלחה פרוייקט שהדרך שלו היתה כל כך קשה, זה אפילו עוד יותר מתוק.

מה שנוכחתי לדעת בשני המקרים הללו מעבר לעיצוב והמקצועיות (תנאי הכרחי אך לגמריי לא היחיד) הוא שמה שמציל אותי בסופו של דבר מכל קושי מול לקוחות זו הכנות, התקשורת והאינטילגנציה הרגשית הדי מפותחת שלי (אומר את זה כעובדה, לא מתוך שחצנות חלילה).

שוב למדתי שאפשר לטעות אבל גם להודות בטעות זו לא בושה, מותר גם להגיד לפעמים 'אני לא יודע', זה לא כזה אסון וגם להתנצל אם נדרש זה בסדר גמור.

ואחרי הימים הקשוחים הללו, סיימתי את השבוע בפינאלה חבל על הזמן בחמישי ושישי עם שתי פגישות כייפיות ומפרות במיוחד עם שתי חברות נפש שאני מאוד אוהב, חברות שכל שיחה איתן היא תמיד חגיגה ומשפרת את מצב הרוח באופן מיידי.

העיתונאית המוכשרת בילי בסרגליק שהחליפה צד ביום חמישי והפכה ממראיינת למרואיינת לבלוג שלי 'החיים על פי אלדד' והצלמת והדי.ג'יי המדהימה גלי מרגלית – Gali Margalit, הבן היחיד בעולם שיכול לגרור אותי ביום שישי בשש וחצי בבוקר להליכה בשלוליות של שדות ירחיב.

צילום: גלי מרגלית