הפתק המצורף תלה אצלי במשך כמה ימים לפני 23 שנה, על לוח השעם שמעל פינת האוכל בדירתי השכורה, הקטנה והצנועה בתל אביב. הייתי אז בחור בן 31, רווק, יום אחרי סיום קורס הסבת אקדמאים לעיצוב ובניית אתרי אינטרנט(תחום שהיה אז ממש בחיתוליו)וחיפשתי עבודה…

חברים נתנו לי 4 מספרי טלפון של אנשים שהכירו מעולם העיתונות ("שם יש סיכוי שמחפשים גרפיקאים") ולכל צרה שלא תבוא, עד שאמצא עבודה, סגרתי על טלמרקטינג באיזו חברה ועל חלקות עיתונים לפנות בוקר בעיתון הארץ. זה היה די מבאס ומאוד רציתי למצוא עבודה בגרפיקה והתקשרתי לאיל ממחלקת הסקנרים בעיתון מעריב ולשחר רז מ'מעריב אינטרנט' שקם בעיצומם של אותם ימים ממש.

קבעתי ראיון אצל שניהם ולמרבה ההפתעה אחרי יומיים קיבלתי תשובה חיובית משניהם. בכנות לא היה לי מושג מקצועי בשלב ההוא…אתה לא באמת יודע הרבה אחרי שאתה מסיים קורס של כמה חודשים וכל התחום כשלעצמו היה חדש לי…המחשב, הווינדווז וכמובן עולם 'הגרפיקה הממוחשבת' כפי שניקרא אז.

במחלקת הסקנרים דובר על סריקת תמונות, שיפור איכותן וחיתוכן בפוטושופ…עבודה טכנית סבירה, לא מעניינת ובמיוחד ומצד שני לא מאיימת (ביחס לידע שהיה לי אז)…לעומת זאת העבודה ב'מעריב אינטרנט' דרשה הרבה יותר מיומנויות, ידע ולכן מצד אחד יותר סיקרנה אותי ומצד שני איימה עליי, שמא לא אצליח, לא אדע וכו'.

אחרי לילה לבן של התלבטויות וחפירות עצמיות התקשרתי לשחר רז מ'מעריב אינטרנט' והודעתי לו שאשמח להתחיל והוא אמר:
"אוקיי אז כבר סיכמנו בפגישה את התנאים, תבוא מחר בשמונה בבוקר".
"איו בעיה", אמרתי "רק תדע שאני לא יודע יותר מידי, הכל חדש לי".
"אתה נראה לי בחור אינטילגנטי ואני בטוח שתלמד מהר", חתם שחר בפסקנות שנתנה לי המון בטחון שהייתי מאוד צריך אז.

הגעתי למחרת נרגש ודי מבוהל האמת. 'מעריב אינטרנט' היה אז קרוון על הגג של 'בית מעריב' עם 4 עובדים:
שחר -סמנכ"ל (היה אז וזה מדהים כשאני חושב על זה ילד בן 22).
אילן – מתכנת.
יאיר – אש שיווק ומכירות.
אני – מעצב (מזכיר שוב, בלי הרבה מושג בימים ההם).
אחרי שנה כבר היינו קומה שלמה בבית מעריב עם 38 עובדים (התחום היה חדש ומבוקש וגדל במהירות האור).

וכך התחלתי את צעדיי בעולם העיצוב. הייתי ב'מעריב אינטרנט' (שהפך אחר כך ל-nrg מעריב) 6 שנים, חלק גדול מהזמן ניהלתי את העבודה השוטפת בסטודיו ותוך כדי עבודה שם, בזמן שכבר תיקתקתי אתרים בטירוף, אפשרו לי גמישות עם השעות והשלמתי מסלול ערב מורחב של לימודי 'עיצוב תקשורת חזותית' במכון אבני.

השנים במעריב היו שנים כייפיות, מעצבות (אישית ומקצועית) ולא כל יום ניתנת הזכות להתפתח עם משהו גדול מרגע לידתו. בנוסף, זה היה בית הספר הכי גדול וטוב שיכולתי לחלום עליו. כל הבסיס והמיומנויות שמשמשות אותי עד היום במקצוע, נרכשו שם:
עיצוב ובניית אתרים ללקוחות סופר רציניים (אחרי חודשים ספורים שם, כבר עיצבתי ובניתי את האתר לפסטיבל הג'אז ה-15 באילת), עבודה מול מתכנתים ולימוד קוד (css ו-html) וכמובן תחזוקת האתר של מעריב ושלל עיצובים ללקוחות של מעריב שביצעתי שם (אתרים, באנרים, פליירים וכו').

בנוסף, היינו שם חבורה גדולה ורצינית של חבר'ה מעולים, מקצועיים וסופר מדליקים (מעצבים, עורכי תוכן, מתכנתים) והיה כייף גדול לעבוד שם. ישבנו כולם ב- open space גדול והיתה אוירה מצד אחד של רצינות וקריאטיביות יחד עם המון צחוקים, הויי ופאן מצד שני.

עם חלק גדול מהאנשים שעבדו איתי, אני בקשר עד היום (מאז שסיימתי לעבוד שם כבר חלפו 16 שנה בערך), כולל עם שחר רז (Shahar M Raz) שקיבל אותי אז כאמור לעבודה (כמובן שלא היה לו אז מושג איזה שער גורלי הוא פותח לי) ונפגשנו לא מזמן לקפה ושיחה מרתקת.

שמח ומודה יום יום על השנים הכיפיות והמעצבות האלה במעריב שזימן לי הגורל שבלעדיהן לא הייתי מי ומה שאני היום, אישית ומקצועית 💛🙏