הרבה זמן לא חשתי סוג כזה של מועקה בתוכי. גורל החטופים ושאר ענייני המדינה והאזור וגם כמה עניינים אישיים התיישבו לי בגרון, מסרבים להחליק. מנסה למצוא בתוכי כוחות להרם את עצמי כי הפתרון הקל זה לשקוע.
הכי עוזרת לי העבודה, כל כך אוהב אותה והיא כמעט הדבר היחיד שמצליח לנתק אותי מהמצב לפרקים משמעותיים במשך היום. גם הכתיבה תורמת וכמובן שיחות עם חברים וחברות טובים המקיפים אותי ולימודי הימימה שהתחלתי לפני מס' שבועות.
בין לבין בעיקר מנסה להפחית חדשות, לעשות הליכות לא לחשוב על העתיד, חי כל יום ביומו וכל רגע ברגעו. מתפלל לימים טובים יותר.
