"מוזיקה אפפה אותי מאז שאני זוכר את עצמי"

פיטר רוֹט – מוזיקאי, זמר, גיטריסט, בסיסט, פזמונאי, מלחין, מפיק, מעבד
מוזיקלי וחבר בלהקת מוניקה סקס – מספר בראיון אישי כיצד המוזיקה
גרמה לו לתעצומות נפש – עוד לפני שידע לבטא את זה בנגינה

מאת: אלדד בוברוביץ'

פיטר רוֹט הוא מוזיקאי, זמר, גיטריסט, בסיסט, פזמונאי, מלחין, מפיק, מעבד מוזיקלי וחבר בלהקת מוניקה סקס. בין היתר הפיק מוזיקלית שירים ואלבומים לאריק איינשטיין, ברי סחרוף, דני בסן, מאור כהן, הראל סקעת, שלומי שבת, אלישע בנאי, טל שגב, ברי סחרוף, מזי כהן, ועוד רבים אחרים מהשורה הראשונה במוזיקה הישראלית. הוא גם ניהל אמנותית, למעט העונה הראשונה, את כל העונות של תכנית הטלוויזיה הפופולרית "The Voice".

מעבר להפקות מוזיקליות לאחרים, הוציא שישה אלבומים עם 'מוניקה סקס', שני אלבומי סולו ומספר סינגלים הכוללים דואטים עם יגאל בשן, מזי כהן ולי גאון, שיר מחווה ללהקת גזוז בשם: "בדרך אלייך", ושיר געגועים קסום לאריק איינשטיין: "כמה שאני מתגעגע".

פיטר נשוי לשחקנית המוערכת נטע גרטי ואב ללני ואריק. כמו כולם, ההיכרות הראשונה עם פיטר, או ליתר דיוק ההתוודעות הראשונית אליו, הייתה כאשר יצא "פצעים ונשיקות" – האלבום הראשון והמשובח של להקת מוניקה סקס. למרות שפיטר לא היה הכותב העיקרי וגם לא הסולן בשירים, קשה היה לפספס אותו. משהו בלוק הנערי עם פני ה'בייבי פייס' השובבים, לצד יכולת נגינה פנומנלית (גם בחשמלית וגם בבס), צד את עיניי. ומסתבר שגם את עיניי רבים וטובים אחרים, כולל שלמה ארצי שצירף אותו ללהקת הליווי שלו במשך שש שנים.

גילוי נאות, יום אחד בשיא ההצלחה של מוניקה סקס, הסתובבתי ברחוב שנקין בתל אביב ולפתע פיטר חלף מולי ברחוב. הייתי אז גיאוגרף (עוד לא עבדתי בתחום העיצוב הגרפי), ואני זוכר שחלפה במוחי המחשבה שהייתי 'מת' להכיר אותו וסתם לשבת איתו לשיחה. והנה חלפו 25 שנים ואני יושב מולו בביתו הנעים בתל אביב ומראיין אותו לכתבה הראשונה בבלוג שלי. זאת לאחר שעיצבתי והקמתי לו את האתר הרשמי לפני כשלוש שנים. בניגוד לרוב בני גילו, הוא עדיין עם לוק נערי ויפה כתמיד, ואפילו יותר. ממש פיטר פן!

במהלך העבודה על האתר של פיטר והפגישות בין לבין היו לנו לא מעט שיחות על מוזיקה ועל השפעות מוזיקליות, ישראליות ומצבה (העגום?) 2020, נעורים בחולון (שנינו בוגרי חולון), ואפילו כמה מכרים משותפים מתחום המוזיקה (אבי בללי, אלי לולאי ועוד). ואולם הפעם מטרת הפגישה בינינו הייתה הכנת כתבה על פיטר. זה הרגיש אחרת לגמרי, והופתעתי לגלות עליו הרבה דברים שלא ידעתי – למרות שחשבתי שאני כבר יודע עליו כמעט הכל.

הדברים הכי בולטים בפיטר הם: טוב לב אמיתי, כנות ובעיקר המון שלמות עצמית ונינוחות (תכונות נהדרות שהייתי מאמץ בשמחה).

אז בוא נתחיל מההתחלה: באיזה בית גדלת?
"גדלתי בבת-ים עם אמא שלי. הוריי התגרשו כשהייתי בן שנתיים, ואמי ציפי מאוד אהבה מוזיקה. כל הזמן התנגנה בבית מוזיקה שהיא האזינה לה, בשנים הטובות של המוזיקה: תור הזהב של סוף ה-70 ותחילת ה-80 – האיגלז, ספרינגסטין, בנזין, מדנס, אריק סיני, שהיו המיינסטרים האיכותי של התקופה. הרדיו תמיד היה דלוק ברקע בבית, כך שמוזיקה אפפה אותי כל הזמן. אמי התחתנה שוב ועברנו לחולון".

ואביך היה בתמונה, איך היה הקשר איתו במהלך השנים?
"אבי פול כמובן היה בתמונה והקשר איתו מצוין. הוא בוגר להקת פיקוד צפון, ובמקור נגן הפקות, בסיסט שניגן עם צביקה פיק, יוסי בנאי וחווה אלברשטיין. היום הוא כבר לא כל כך במוזיקה, אבל מלמד גיטרה פה ושם".

ואיך הקשר שלך עם בן הזוג הנוכחי שלה?
"אני מאוד אוהב אותו, ואפילו מעריץ. הוא איש מדהים, ואני קורא לו אבא".

והיכן אביך הביולוגי בתוך הפאזל הזה?
"הייתי מאוד קרוב לסבתא מצד אבא שלי, כך שגם הוא כל הזמן בתמונה, ובכלל נוצרה משפחתיות מאוד נעימה, מצומצמת, אשכנזית כזאת, אבל מאוד חמה וטובה. אין דרמות, צעקות ודברים מהסוג הזה".

מתי התחלת עם המוזיקה?
"הרגשתי את המוזיקה מאז שהייתי ממש קטן, בעצם מהרגע שאני יכול לזכור. מעבר ללזוז ולפזם, גרמה לי המוזיקה לתעצומות נפש עוד לפני שידעתי לבטא את זה באמצעות נגינה".

מתי התחלת לנגן?
"התחלתי ללמוד גיטרה אצל אבא שלי כבר בגיל 11. היינו מקנחים כל שיעור בשיר של הביטלס. מהרגע שלמדתי לנגן אקורדים לא הייתה דרך חזרה, כי נדבקתי חזק מאוד בחיידק. הייתי הולך עם הגיטרה לכל מקום, אפילו לשירותים".

אז אנחנו כבר בטרום גיל ההתבגרות. איזה נער היית?
"בתיכון למדתי במגמת מוזיקה והכל היה סביב המוזיקה: כל ההוויה, החברים, המפגשים וכמובן הנגינה. בגיל 16 הקמתי עם כמה חברים להקה בשם: 'ועד הבית', וניגנו ביחד במשך שעות. עם חלק מהחברים שיצרתי בתיכון אני בקשר עד היום: אופיר קנר, טל שגב ועוד".

איך היית מבחינה חברתית – איש של חבר'ה, מגניב, מרדן או מופנם?
"בתכל'ס, היינו המקובלים, החבר'ה ממגמת המוזיקה שמופיעים בטקסים. מהרגע שהבנתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות בחיים די חיפפתי בלימודים, אבל היה משהו מאוד קהילתי מאוד חזק בכיתה, במיוחד מגמת המוזיקה".

איך היה עם הבנות? המראה שלך היה כבר אז 'אישיו'?
"תמיד הייתי 'בייבי פייס', אבל אז נראיתי צעיר מדי (צוחק). בסך הכל היה בסדר גמור עם בנות, לא משהו מיוחד לספר עליו. הייתי סוג של 'חולוני נורמטיבי'".

ספר קצת על השירות הצבאי.
"פחדתי ללכת לבחינה ללהקות הצבאיות מחשש שלא אתקבל, ולכן שירתתי במצר"פ – מרכז ציוד רפואי בתל השומר. סבלתי שם מאוד, ובערך באמצע השירות הצבאי, כשנודע לי על מבחנים ללהקת הג"א, ניגשתי אליהם והתקבלתי. במקביל, קיבלנו הודעה על כך שחברת תקליטים רוצה להחתים אותנו (להקת מוניקה סקס) על חוזה".

אז מוניקה סקס כבר הייתה קיימת כשהיית באמצע השירות הצבאי?
"כן".

ואיך הוקמה הלהקה?
"אבא שלי ניגן בלהקת חתונות עם שמעון אבן צור ז"ל, בזמן שבנו, איל אבן צור, חיפש גיטריסט ללהקה התל אביבית שהקים. שמעון נתן את מספר הטלפון שלי לאיל, ודרכו התחלתי להכיר את החבר'ה התל אביבים ולנגן איתם. שחר אבן צור, האח של איל, ויהלי סובול הקימו להקה וחיפשו גיטריסט. איל נתן לשחר אחיו את מספר הטלפון שלי, ובאתי לראות אותם בהופעה בהזמנה של יוסי חממי, שהיה הבסיסט של מוניקה סקס. כשהם שאלו אם ארצה להצטרף, כמובן שנעניתי לכך בשמחה".

הרגשת שונה מהם?
"מאוד! הייתה להם מנטליות אחרת לחלוטין ממני. הם היו יותר 'קוליים', מגניבים, מתירניים. הרבה יותר חופשיים בהוויה ופחות מרובעים. אז הכרתי גם את מאור כהן ואורן לוטנברג, שיחד הופענו באירועי בית ספר של עירוני י"א בתל אביב".

תיארת לעצמך אז שזו תחילתה של להקה שתחזיק כל כך הרבה שנים?
"ממש לא. חלק מהעניין של להצטרף ל'מוניקה' היה מבחינתי להיות חלק מההוויה התל אביבית. אחרי שנתיים של חזרות והופעות בפאבים כמו ה'לוגוס', קיבלנו הצעה להפיק אלבום והוחתמנו על חוזה. רק אז ירד לי האסימון שזה באמת הולך להיות העניין שלי בחיים".

טוב, עוד נחזור למוזיקה אבל יש מצב להפסקת קפה?
"בוודאי. אספרסו טוב?".
"בטח".

***

בזמן שפיטר ניגש למטבח הסמוך לסלון כדי להכין קפה, אני מביט סביבי על הבית ומתמוגג מהסינרגיה האנרגטית המושלמת בין הבית המשדר נינוחות, ביתיות ומשפחתיות נעימה לבין דייריו. גם כלב לבלדור מתוק מאין כמוהו, המסתובב בינינו במהלך הראיון ומשחק להנאתו עם כדור טניס ירוק, משתלב באופן מושלם במרחב הביתי החמים והנעים.

בדיוק כשפיטר חוזר עם הקפה לשולחן, יורדת מהקומה העליונה נטע (גרטי) אשתו שעומדת לצאת מהבית. פיטר עורך בינינו היכרות קצרה: "תכירי את אלדד, הוא עיצב ובנה לי בזמנו את האתר".
כמובן שאין צורך להציג אותה בפניי… מי לא מכיר את השחקנית המוכשרת הזאת מאינספור סרטים וסדרות, החל מ"סוף העולם שמאלה", דרך "הבורר" וכלה ב"פאודה". גם היא משדרת אותה אנרגיה נעימה, לבבית, ביתית ובעיקר נטולת פוזה, בדיוק כמו פיטר בעלה.

***

אפרופו נטע, בוא נדבר קצת על משפחה. עושה רושם שאתה מאוד משפחתי.
"כן מאוד. אני אוהב את הבית. אני ונטע עובדים המון מחוץ לבית ונמצאים כל הזמן עם אנשים במסגרת העבודה. כשאני יוצא להופיע, אני יוצא למעשה לבילוי עם חברים שלי (חברי 'מוניקה סקס') וזה לגמרי מספק לי את הצורך החברתי. בנוסף, אין לי קטע של שתיית בירה ולשבת על הבר עם וויסקי. כתוצאה מכך אני ונטע מאוד נהנים מערבים ביתיים".

החברים שלך הם בעיקר מוזיקאים מהברנז'ה?
"מאור כהן הוא חבר מאוד קרוב וכמובן החברים מהלהקה, וזה די מספיק לי. בעצם החברים שלי הם מוזיקאים מהברנז'ה ומצד שני הם חברי נעורים עוד לפני שהפכנו למוזיקאים מוכרים".

ולסיום, השאלון:

מוזיקאים מוערכים?
"פול מקרטני, אריק איינשטיין, דני סנדרסון, מתי כספי, אלון אולארצ'יק, משינה ויש עוד המון".

מי הכי נערץ מכל המוזיקאים?
"מקרטני!".

המוזיקה של הדור הצעיר?
"אני מגיע מהתפיסה שלפיה אמנות היא לפני הכל. לא שמסחריות ופרנסה זה דבר רע בעיניי, אבל אמנות קודמת לכל, ואילו הדור הצעיר במוזיקה בא מגישה אחרת, הרבה יותר מסחרית ועסקית. לא שזה רע, אלא שהם פשוט בקטע אחר. אתה רואה לא מעט מקרים של שירי פרסומת שאחר כך יוצאים כסינגל. רוב המיינסטרים הוא חרא, פשוט בישראל אין שוליים ויש הידרדרות תרבותית/מוסרית מהראש ועד הזנב שבאה לידי ביטוי גם במוזיקה".

איך מוניקה סקס בהקשר זה?
"אנחנו נאספים ומקליטים רק כשיש לנו תחושה שיש לנו מה להגיד מילולית, אמנותית והפקתית. חשוב לנו להתרענן, לא לחזור על עצמנו, להיות רלוונטיים ועדכניים".

אם לא היית מוזיקאי מה היית?
"ספורטאי. אני מאוד אוהב ספורט!".

מהי הצלחה בעיניך?
"הצלחה זה משהו מאוד אישי, אז שלמות עצמית זו הצלחה בעיניי".

מה זו שלמות עצמית?
"נניח שיצרתי שיר ואני מרגיש שהצלחתי להביע בו את מה שרציתי – בעיניי זו הצלחה, גם אם אחרים לא יתחברו לזה בסוף".

אתה נוסטלגי?
"כן".

רומנטי?
"פחות".

סנטימנטלי?
"כן".

במה זה מתבטא?
"אני יכול לשמוע שיר של פול יאנג או 'תומפסון טווינס' וזה מעורר בי המון רגש".

מה מפחיד אותך?
"טיפשות".

מהי חברות בעיניך?
"כנות".

אדם שהכי היית רוצה לפגוש?
"דיויד גילמור או פול מקרטני".

מה הכי מושך באישה?
"לא נעים להגיד אבל לפני הכל מה שהכי מושך זה המראה. ואם כבר מראה, אז אישה חייבת שיהיה לה תחת".

אלבום ראשון שקנית?
"בנזין – '24 שעות'".

אלבום לאי בודד?
"אלטון ג'ון – 'קפטן פנטסטיק'".

סרט?
"12 קופים".

סדרה?
"סיינפלד".

בילוי מועדף?
"מסעדה טובה".

דרך לצרוך מוזיקה חדשה?
"ספוטיפיי".

אתה שלם עם המקום שהגעת אליו עם המוזיקה?
"יש מחשבות פה ושם שיכולתי להגיע לאנשים נוספים מחוץ לגבולות הארץ, לנגן עם עוד מוזיקאים ולכתוב שירים לעוד מוזיקאים בעולם, אבל שפת האם שלי היא עברית ואני חי בארץ ואוהב אותה. בעשור האחרון, בזכות התפתחות הטכנולוגיה, העולם הפך לכפר גלובלי, אין יותר תקרת זכוכית והרבה יותר קל לפרוץ מחוץ לגבולות הארץ. את זה כנראה כבר פספסתי, אבל טוב לי עם המקום בו אני נמצא וכמובן עם המוזיקה".

החיים הם?
"ברי חלוף".