מתקרב לגיל 55 ויש הרבה מחשבות על החיים, מה הגשמתי, מה לא, איך אני רוצה לחיות את השליש האחרון (במידה ואאריך ימים) פה בכדור המטורלל הזה שהולך ומתחרפן לנו מול העיניים.

מכיר אישית חמישה אנשים יקרים שנפטרו בשנתיים האחרונות, אף אחד מהם לא הגיע לגיל שישים, מה שמחדד עוד יותר את הלך הרוח הזה שתמיד היה לי, שצריך למצות כל דקה, לחלום, לאהוב. אין מועד ב׳ ואף אחד לא יפצה אותנו על דברים שלא עשינו.

זה מוכח בכל מחקר וקראתי כמה, אנשים על ערש דווי לא מתחרטים על טעויות או כשלונות אלא אך ורק רק על דברים שלא עשו כי פחדו, כי לא העזו, כי בחרו בנוחות ותחשבו על זה.