לפעמים צריך להביט אחורה, להבין מה היה, מה יש ומה רוצים / חולמים שיהיה…לחשב מסלול מחדש? וכשאני מסתכל על השנים האחרונות, אני שמח לראות שאלו היו השנים הטובות בחיי.

ולא שלא היו רגעים קשים. היו המון, אבל בשורה התחתונה הן היו שנים טובות כי הייתי לגמריי על המגרש (של החיים), להבדיל מרגעים לא מעטים בעברי הרחוק שהייתי סוג של צופה מהטריבונה…מתבונן מהצד איך החיים חולפים להם מול עיניי.

שמח לראות שבשנים האחרונות חייתי כל רגע עד הסוף, לטוב ולרע, בכל ליבי ונשמתי. אהבתי, שמחתי, התרגשתי, התאכזבתי, שנאתי, הופתעתי, פחדתי, נחרדתי, התעצבתי…היו גם המון רגעים מרגשים שהלב התפוצץ מאושר.

מטר מלאונרד כהן על הבמה בארנה בפראג, יום הולדת חמישים עם מאה חברים אוהבים ומפרגנים, ארוחות בוקר משפחתיות בשבת בבוקר עם שקשוקה פיגוזית, הליכה זוגית רומנטית לעת ערב בסמטאות המהממות של מדריד, ישיבת אפיון ראשונה עם גידי גוב על האתר שלו (וכנ"ל עם פיטר רוט, עידן אלתרמן, אבי בללי, אביהו מדינה, ד״ר חיים שפירא וכל שאר האמנים והלקוחות המרגשים שעבדתי ועדיין עובד איתם)!

כמעט כל הפגישות עם רפי כהן, חברי היקר ז"ל בתל אביב, שיחות מדהימות עם כל המאמנים / קואצ'רים שעזרו ועדיין עוזרים לי ברמה יומיומית להגיע עד הלום יותר שלם מאי פעם.

אני חושב שמגיעה גם הכרת תודה ענקית למשפחה, בני זוג, חברים, קולגות, אנשי מקצוע וכל מי שעזר ועוזר לי להגיע כ"כ שלם ומאושר לשלב הזה בחיי, חלק מהותי מהמהפיכה הזו שעברתי ואני עדיין עובר.

אז באמת תודה ענקית לכל מי שפגשתי, אפילו לרגע, ונתן לי עוד משהו, תרומה קטנה או גדולה ששימחה, שיפרה והיטיבה את חיי…מצרף כמה תמונות המתעדות רגעים שנחקקו לי בזכרון כרגעים מאושרים (אושר הוא כנראה כמו שאומרים רק רגעים).