שמתי לב לאחרונה שתמיד חיפשתי את השלמות עד שהבנתי שאין דבר כזה. אבל כן יש שלם, גם אם לא מושלם.

הרגשתי את זה תמיד בעברי כשחיפשתי שותפה לחיים, או בעיצוב הבתים שגרתי בהם וגם היום, כשאני כותב טקסט או מעצב לוגו או אתר. לאחרונה קרה לי משהו טוב בעניין. חילחלה לי ההבנה הרגשית שגם לא מושלם יכול להיות שלם כי החיים מה לעשות, פגומים וביסודם ולא מושלמים. גם אם נאהב וגם אם לא, זו עובדה.

חשתי את זה מאוד מוחשי בשני מקרים בזמן האחרון. במקרה הראשון מדובר באתר של אברי גלעד..כשעבדנו על האתר אברי ואני, היה שלב שאברי כבר היה מרוצה ואישר את האתר לעלייה ופירסם אותו אצלו בפייסבוק וגם אני פרסמתי אצלי. היו אחלה תגובות אצלו ואצלי ואני עדיין המשכתי גם אחרי הפרסום במשך חצי לילה להוסיף קטעי עיתונות סרוקים למרות שכבר היו עשרות ואין סיכוי שמישהו יכול היה להבחין בתוספות חוץ ממני, רק כשזה היה נראה לי מושלם (סביב ארבע בבוקר), שחררתי.

מקרה שני אבל מהכיוון ההפוך זה עם הספר שאני כותב. שמתי לב שאני מתעכב עם סיום הכתיבה שלו כבר כמה שנים כי אני כל הזמן קורא ומשפצר שוב ושוב באובססיביות את הטקסט שכבר כתבתי (בערך שני שליש) כדי שיהיה מושלם בעיניי, במקום להתקדם עם החלק החסר שעוד לא כתבתי.
רק לאחרונה כשקראתי את הטקסט יחד עם הדס גלבוע לין הנפלאה (יותר מדוייק, הדס הקריאה), הצלחתי להשתכנע רגשית שהטקסט מעניין ומרגש וגם אם יש קטעים מרגשים יותר וכאלה שפחות, זה בסדר גמור. בדיוק כמו בחיים עצמם ❤️