לאן כל זה הולך? הרהורי בוקר (קצת עגמומיים).

בזמן האחרון אני במצב רוח מהורהר וחייב להודות גם טיפה עגמומי על העידן שאנו חיים בו בכלל ובמדינה שלנו בפרט. יש תחושה של אובדן ערכים, חמלה וערבות הדדית במרחב הציבורי. התלהמות נוראית ברשתות, בריונות בכבישים והרגשה כללית של כאוס, שכולם פה על הקצה ועוד שניה הכל מתהפך לנו על הראש.

כולם רוצים עוד תקציבים שלכאורה אין. צה"ל ואנשי קבע, משטרה, מורים, רופאים, אמנים, עמותות חברתיות, עובדים סוציאלים, נכים, אחים ואחיות, מטפלים סיעודיים, מדענים ואנשי סגל אקדמי, חרדים, גימלאים, חקלאים ומי לא?

יש מחסור חמור במקצועות נדרשים ולצערנו לא מתגמלים שהמדינה לא משקיעה בהם שנים. מורים, רופאים, מטפלים סיעודיים, אחים ואחיות, מדענים וכו'. כולם כנראה רוצים להיות מפורסמים או לעשות מכה בהייטק.

זה מביא אותי להמון מחשבות על איך להישאר אדם טוב במציאות מורכבת, לעיתים ברוטלית, ולחוצה שכזו. אני באמת מחזיק מעצמי אדם, ישר, הגון ומוסרי ובהמון רגעים מוצא את עצמי מבוהל וחסר אונים אל מול המציאות הזו, עם המון מחשבות לאן כל הטירוף הזה הולך? איך משנים מציאות כזו לאור הנתונים הלא פשוטים לכאורה, חברתית, כלכלית, מדינית ודמוגרפית.

אז כן, מנסה להביא את כל הערכים שאני מרגיש שחסרים לי לכאורה בכל מיני מרחבים, בעיקר ציבוריים, למעגלים בהם אני חי ומסתובב, כולל גם פה בפייסבוק. באמת מנסה להביא אהבה, סלחנות, סובלנות, הקשבה, חמלה, קבלת האחר.

מה אתם אומרים? יהיה פה טוב? לאו הולך כל הטירוף הזה? ❤️