החלטתי שאני חייב לשתף פעם ראשונה פוסט שלם שמוקדש לחרדות, נושא שלצערי הוא חלק נוכח בחיי ורוב הזמן אני לא נותן לו ביטוי פומבי…כי זה לא סקסי ולא מגניב ולא הפי הפי.
אז ככה, לצד כל הדברים החיוביים הרבים שיש בחיי ויש המון…בת זוג ומשפחה אוהבת, קריירה משגשגת, תחביבים משמעותיים וחברים טובים, יש גם את נושא החרדות, שנוכח אצלי בעיקר בנושאי בריאות, כנראה תוצאה של טראומה רפואית לא פשוטה שתפסה אותי בהפתעה, לגמריי לא מוכן, לפני עשרים ושש שנה.
מאז הכל בסדר טפו טפו, אבל מכל כאב ראש אני יכול להיכנס ללופ של שלושה ימים שאולי מתפתח לי גידול בראש, כל כאב בטן יש מקפיץ ללופ של סרטן במעי הגס שתיכף פורץ וכו' וכו'.
והקאץ' הוא שככל שיותר טוב לי בחיים (ובחיי שטוב לי), החרדות גדלות במקביל, כי אני כל כך אוהב את החיים ורוצה לחיות עד גיל מאתיים. מצד שני לימדתי את עצמי באינספור אימונים אישיים ועם קואצ'רים מדהימים שליוו ומלווים אותי בחיי, וקריאת המון ספרי העצמה אישית, לחיות איתן ולקבל אותן. להבין שהחרדות כנראה לא יעלמו לגמריי וירימו ראש מידי פעם ופשוט צריך לתת להן לעבור…ובעיקר לא להאמין להן: "היי, הגעתן? מה שלומכן? נעים מאוד…אתן יכולות להמשיך בדרכן".
וזה לא תמיד פשוט. קבעתי לעצמי כמה חוקים בעזרת חבר יקר ואהוב ששומרות עליי מריצה מיותרת לבדיקות מיותרות עוד יותר שבסוף עושות בעצמן בעיות שלא היו אמורות לקרות מלכתחילה. ואגב גם הליכה לרופאים והבדיקות כשלעצמן יכולות לייצר המון חרדות מיותרות לחלוטין.
אז היום בבוקר הייתי אמור ללכת לקולונסקופיה, למרות שעשיתי לפני 3 שנים והכל היה תקין ואמרו לי אז לבוא עוד 5 שנים וקמתי והרגשתי לא טוב (פיסית ונפשית), אז החלטתי לוותר על הבדיקה הנוראית הזאת נכון לעכשיו ובמקום לשכב בצהריים עם צינור תקוע אתם יודעים איפה, לבלות עם המשפחה המקסימה שלי, לכתוב ולעצב.
שבת שלום חברים יקרים ❤️🙏
