דנה ברגר בהופעה בספרייה העירונית קרית אונו, 4.4.2024

דנה ברגר עולה מחוייכת בגלבייה שחורה רקומה לבמה הקטנה בספרייה המפוצצת בקהל אוהד של 200 איש ואישה! בזמן שהיא צועדת בבטחה אל הבמה עוברת בי מחשבה על הפער של 30 שנה מינוס פלוס בין הגלבייה המיוחדת הזו למיני האדום ההוא בהופעה המיתולוגית של ללהקת בלגן.

היא אוחזת את הגיטרה ומתחילה לפרוט אקורדים מלודים נעימים למילים מנחמות שכולנו כל כך צריכים בימים האפלים האלה: "אני רוצה רק פה, שום סלע לא יזיז אותי מפה", לא לפני שמדגישה ש"ריח של ספרים ואנשים טובים של קרית אונו זה תמיד כייף גדול" וברור שזו לא הפעם הראשונה שלה בספרייה ועם קהל כזה גדול ואוהד כנראה גם לא האחרונה.

איתה על הבמה בגיטרה מאור שוורצרברג הנהדר ויחד הם מצליחים לייצר בדואט של שתי גיטרות צליל חם, רוקיסטי במידה ומאוד עשיר לשירים הנפלאים הללו שמלווים אותנו בלי ששמנו לב כבר שלושה עשורים (אני תמיד מתקנת אנשים שאומרים לי "גדלנו עלייך" ל"גדלנו יחד"), פסקול נעורינו.

אחרי השיר היפה הפותח, מגיעים "אהבה", "לומדת לעוף" המלודי, "תוך כדי תנועה" הרוקיסטי, "מחכה לו הרומנטי" וכמובן "גן מאיר" המלנכולי היפהפה עליו ברגר מרחיבה כמה מילים. היא מספרת על הפער שחוותה בין ההצלחה החיצונית הכבירה שחוותה כשהשיר נכתב והאלבום עד הקצה יצא לאור והתפוצץ, לבין התחושות הפנימיות שחוותה באותם ימים של שברון לב, רחמים עצמיים ותחושת אשמה בסיום מערכת יחסים משמעותית וכואבת.

נדמה שהקהל צמא לכל מילה שלה, וברגר שוזרת בחן לא מעט סיפורים והגיגים בין השירים. היא נזכרת בקורונה שאפשרה לכולנו לגלות ש"כשהכל סוער בחוץ יש לנו תמיד אותנו בפנים" ובתרגום פרקטי איפשרה לה ללמוד לנשום מחדש ולהתמקצע במקצוע "תרפיה בנשימה". היא מדברת על הזמן שעובר ועל האיש שלה שהיא איתו כבר 24 שנה אחרי שהתחתנה, התגרשה והתחתנה שוב. על הילדים שגדלים ועוזבים את הקן, על הליבידו שחוזר וגם ובעיקר על בת דודתה שהיתה לה הזכות ללוות בהתמודדות עם סרטן השד ואף להקדיש לה שיר חדש ונוגע "עטופה ומוגנת" מאלבום חדש שעומד לצאת.

הכריזמה של ברגר עדיין שם ובגדול והקול שלה רק הולך ומשתבח, נעשה עמוק וצלול כמו כמו נחל זורם המכיר ויודע ללא מאמץ את נתיבו. זה מורגש במיוחד ב"בא והולך" המדבק אליו מצטרף הקהל בשירה נלהבת ומשם ההופעה ממריאה למחוזות אחרים עם "הנה באתי הביתה" אותו היא מקדישה לחטופים ו"שלח לי שקט" המוקדש בהתרגשות ניכרת לאימה אביבה, אהבת חייה ממנה נפרדה בצער גדול השנה ולאחריו "קח את הזמן" המרגש איתו היא מסיימת את ההופעה לפני ההדרן.

אחרי מחיאות כפיים סוערות היא חוזרת עם קאבר מפתיע ל"אבא" של אביתר בנאי ומסיימת את ההופעה עם "יש בזה טעם", שבהחלט משאיר טעם לעוד!