לפעמים בדימדומי הבוקר אני נשאב לא פעם ללופ של מחשבות על החיים עם תחושה קצת מתסכלת שאני לא לגמריי מצליח לפענח אותם…
באותם רגעים של נים לא נים, דוקא אז, לכאורה ברגעים הכי לא מתאימים, מוצא את עצמי שואל את השאלות הפילוסופיות הגדולות והגרנדיוזיות ביותר על החיים!
מה מטרת החיים הלא ברורים האלה? מה המהות? מה המשמעות? יש שניות שהכל מרגיש שרירותי וחסר משמעות (״הבל הבלים הכל הבל״, כבר אמר קוהלת הרבה לפניי) לצד רגעים של בהירות ופיכחון.
תקופות מתערבבות בזכרון…ילדות, נעורים, צבא, אוניברסיטה…רגעים שקפאו בזמן מזמן נראים מאוד קרובים ולהפך, רגעים קרובים נראים מאוד רחוקים, חברויות שהיו משמעותיות ונגמרו, אהבות ישנות צפות ועולות בזכרון…מן כאוס של מחשבות, זכרונות, תהיות, תחושות, תקוות, פחדים ועוד.
ואז אני שואל את עצמי אם כולם חווים רגעים כאלה של מחשבות פילוסופיות לא מוגדרות ברגעי הנים לא נים של התעוררות כפי שניסיתי לתאר פה?
