מרגיש לי שהכל קיצוני באקסטרים, אפילו מזג האויר. מצד אחד קיץ שנמשך כמעט עד פברואר ומצד שני פתאום חורף מטורף, גשם שלא פוסק לרגע כבר שבועיים וקררררר.
מצד אחד אין חשק לכלום, מצד שני אסקפיזם מוחלט של בילויים והנאות החיים של הרגע כי אולי לא יהיה מחר?
מצד אחד שנאה ואלימות במרחב הישראלי המבעבע גם בימי המלחמה ומצד שני מחוות אנושיות, אינספור התנדבויות, עזרה הדדית ואהבת חינם מרחיבת לב.
מצד אחד לא נכנסו עבודות חודשיים, אפס שקלים ומצד שני חודשיים אחר כך מבול של עבודה.
מצד אחד מדינה לא מתפקדת, שירות נוראי לאזרחים בכל הגזרות ומצד שני סיוע מפתיע, נדיב ולא צפוי לעצמאים.
מצד אחד תקווה שכשהמלחמה הנוראה הזו תיגמר, יווצר פה משהו חדש, אחר וטוב יותר ומצד שני פחד שלא למדנו כלום ונחזור מיד לדפוסים הישנים הרעים והכל יימשך אותו דבר ואף גרוע יותר.
אז מה אני אעשה עם כל זה? תגידו מה?
