אלבום חדש ליהודית רביץ אחרי שנות שתיקה ארוכות זה חתיכת אירוע. לחצתי בסקרנות אין קץ על הלחצן הירוק של הספוטיפיי, נזכר בימים שהייתי רץ חסר נשימה עם תקליט חדש לחדר ילדותי, קורע את הניילון הנצמד ומניח את התקליט בחרדת קודש על הפטיפון.

הציפייה הארוכה התגלתה כמתגמלת פלוס פלוס. יש פה תמהיל נהדר של עבר והווה, חדש וישן, כולל כמה "קאברים' נפלאים לנעימות ושירים שרביץ הלחינה ושרה בעצמה ("נעימת פתיחה", "מילה טובה", "אדון כמעט" ו"עשה שיהיה לי קל") וגם שירים שהלחינה לאחרים ומבצעת לראשונה ("בבוקר" ששר גידי גוב, "ילדות נשכחת" ששרה נורית גלרון). החדש והישן משתלבים ליצירה אחת נפלאה, שלמה והרמונית.

ההפקה המוזיקלית של יזהר ועיליי אשדות מופלאה ומעניקה פרשנות חדשה ואחרת לשירי מופת.  אהבתי במיוחד את "לקחת" (אינטרפטציה מדליקה ל"לקחת את ידי בידך"), "קרוב אליי" (שמתחבר ל"שובי לפרדס") וכמובן הביצועים הלא פחות ממרטיטים ל"ילדות נשכחת", ו"בבוקר" שלקחו את השירים למקום אחר, עכשווי והולם את רוח הימים הנוגים האלה. גם השירים החדשים משתלבים בטבעיות במארג הכללי, במיוחד "אילה".

העטיפה נפלאה עם איור יפהפה של רביץ ומתאימה ככפפה לרוח האלבום, שימו אוזן ליצירה נפלאה.