אז עלינו לגג, האוויר היה מושלם, נעים, אפילו טיפה קריר (הסתיו כבר כאן) ואמרתי לאשתי ככה בהיסח הדעת תוך כדי לגימה מהיין, שאני מתגעגע לכתיבת הספר ושאני לא מצליח להביא את עצמי למצב של כתיבה מפאת עומס עבודה מבורך בעיצוב, אהבתי הגדולה ומקור לחמי.
"למה לא?", שאלה.
"שילוב של כמה דברים, ראשית, בשונה מכתיבת פוסטים בפייסבוק, כתיבת פרוזה זה סוג אחר של כתיבה שדורש ממני המון אנרגיה, רוגע ופניות נפשית שאני לא מצליח לגייס בתוך כל הטררם היומיומי. בנוסף, מלאכת העיצוב כשלעצמה, גם מצריכה המון יצירתיות ואנרגיה, כך שלא נשארים לי יותר מידי משאבים לכתיבת פרוזה בתקופה הזו.
"ומה היית רוצה, בעולם אידילי נניח?"
"לשבת לכתוב חודש. רק לכתוב. נקרא לזה חופשת כתיבה לצורך העניין"
"ומה אם בתור התחלה, תיקח שבוע?", הציעה בעדינות.
"וואי זה רעיו מדהים", אמרתי בהתלהבות "שבוע הבא הרי זה גם ככה יום כיפור ואני כרגע במצב מעולה עם הפרוייקטים שלי בעיצוב. סיימתי בימים האחרונים מס' פרוייקטים וגם להגיש את רוב הדברים הבוערים (הוגשו סקיצות עיצוב לאתרים ומיתוגים הנמצאים בשלב ראשוני יחסית, יש אתרים שסיימתי לעצב ונמצאים כעת בשלב התכנות ועוד מס' פרוייקטים חדשים אמורים להתחיל בשבוע שאחריי כיפור)…כך שנוצר פה חלון הזדמנויות שאומר שבשבוע הבא אני יכול להקדיש את עצמי כמעט אך ורק לכתיבת הספר. וואהו איזה יופי!!!", חתמתי בהתלהבות.
"מה שאני מציעה לך, זה גם לדלל בשבוע הזה את הכתיבה בפייסבוק…סוג של הזדמנות. תתרכז רק בספר", הוסיפה תוך שאיפה מהסיגריה, "זו החלטה שלך כמובן, רק מציעה".
"לקחתי, רעיון מצויין", אמרתי, "צום פייסבוק", חתמתי ושנינו חייכנו.

לא מבטיח צום מוחלט כמובן, אבל אנסה להוריד מינונים…יש לי תחושה שהולך להיות לי שבוע מעניין ❤️🙏