חוף מבטחים

אתמול בערב הבנות הביאו מזרנים לסלון ונשכבנו כולנו על המזרנים על הרצפה החדשה והיפה בבית החדש-ישן המשופץ שלנו.

שכבנו כולנו בשקט וקראנו ספרים. זה היה רגע כל כך כייפי ומרגש עבורי שאין לתאר. דוקא בתוך השקט הזה הרגשתי הכי בית (תרתי משמע) שחשתי אי פעם ומי שמכיר אותי מקרוב יודע כמה שנים חיפשתי 'בית' במובן הרחב של המילה.

חייב להודות שיש משהו גם בשיפוץ אחרי כל כך הרבה שנים שמגביר את האפקט ויוצר תחושה חזקה של התחדשות ושייכות. לכאורה אותו בית אבל כל כך שונה וכייפי עם הספרים והתקליטים והדיסקים שאני כל כך אוהב ובעיקר עם שלוש הנשים המופלאות סביבי. כל כך שמח שאני חולק את חיי עם נשים אחרי שכל הילדות והנעורים עברו עליי בעיקר בחברה גברית (שני האחים שלי ואבי ז"ל).

שכבנו לנו ככה בשקט כל אחד עם הספר שלו והיתה תחושה של ביחד ושל התעלות עם השקט של ערב יום כיפור. לרגע חשתי כמו נוסע מספינה טרופה שהגיע לחוף מבטחים, מיפלט מהכאוס, האלימות והקיטוב שבחוץ.

אז בכיפור הזה 2020, אני מאחל לכולנו שנדע להתאחד גם מחוץ לביתנו, להביא אהבה וקבלה לכל המעגלים שאנו חיים ומסתובבים בתוכם ומתפלל בכל ליבי שתיפסק שנאת החינם ששוטפת כמו רוח רעה את ארצנו השסועה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *