עדיין מחפשת ומרטיטה את הלב!
איזה כייף שיש לנו את חווה אלברשטיין שבגיל 75, אחרי 57 שנות פעילות ומעל 60 אלבומים, מוציאה אלבום חדש, "ערב אחר", אלבום יפהפה ועכשווי שאפילו יצא גם בפורמט פיזי על דיסק (כן כן דיסק, כמו פעם). מדובר לטעמי באחד האלבומים היפים שלה בשנים האחרונות, אולי השלם ביותר מאז "ואיך אצלך" שיצא לפני תשע שנים.
אומרים שלכל דבר ולכל אחד יש תחליף ואני אומר שזה לא נכון. לאריק איינשטיין יש תחליף? לא! גם לחווה אין תחליף ולמזלנו היא עוד איתנו, בועטת ויוצרת ומוציאה את אחד האלבומים היפים שלה בשנים האחרונות בהפקה ועיבוד של ערן ויץ, מגובה בעלית הנגנים שאפשר לכנס יחד: האחים כהן (ענת, יובל ואבישי), שלומי שבן, אלון עדר, אבנר קלמר, עידית מינצר וערן ויץ עצמו.
מדובר בלא פחות מנבחרת חלומות שמעניקה לאלבום סאונד קסום, עכשווי, אקוסטי וקצת בלוזי ג'אזי, מצד אחד ומהצד השני 'רטרואי' במידה, הדהוד לעולם תמים שהיה ואיננו עוד. אל מול מציאות ישראלית כאוטית ואלימה שממחזרת קאברים בתכניות 'רע-עליטי' איומות האלבום מנצנץ כמו יהלום בשמים שחורים.
כבר בשיר הראשון "ערב אחר" אנו נכנסים לאוריה האקוסטית הקסומה עם הקול המרגש והמנחם הזה של חווה שמלווה אותנו כבר עשרות שנים, קלאסיקה מהאזנה ראשונה.
"יהיה לי ערב אחר
ויהיה לי בוקר אחר
ובין שניהם יהיה לי
לילה שלא ייזכר".
משם זורמת ההאזנה נעימה ומדבקת אל השיר "אל המים", עוד שיר שמרגיש קלאסיקה מהאזנה ראשונה. כמאזין, קיבלתי תחושה שחווה שרה לי שיר ערש בחדר.
עוד בולטים באלבום "זה לא חדש" המרגש, "אהבה היא לא", טנגו כייפי, "איפה כואב", מעין שאנסון מרגש "ובין הקירות" המסתורי.
כמובן שאי אפשר לפסוח על "איזה עצב", בלוז ג'אזי ישראלי אווירתי עם החצוצרה של אבישי כהן, הסקסופון של יובל כהן, הקלרינט של ענת כהן והפסנתר של שלומי שבן. לא צריך יותר מזה כלום.
"דמותי אבדה באגדה
שבה אבד גם פי
אחרי יותר מחמישים שנה
בשלג המקפיא"
זה תמיד מרגש לשמוע אלבום חדש, משהו שקצת שכחנו לעשות, אז קחו לעצמכם הפסקה של שעה מהמרוץ האינסופי ותתמכרו לצלילים היפהפיים והקול המרטיט הזה של חווה אלברשטיין באלבומה החדש והנוגע.