שירז אפיק, סופרת ועורכת סיפורי חיים, גילתה מחדש את הכתיבה בזמן שביתת הסטודנטים הגדולה אי שם בשנות התשעים. מאז הספיקה להוציא ארבעה ספרים ("לנקות את יפו", "בשורות טובות", "אבקועים" ו"מתחת לעור"). בעיצומם של ימים אלה היא עובדת על כתיבת ספרה החמישי.

הכרתי את שירז בגיל 30 כשעוד נקראה שירז בן עמי והיינו אפילו זוג במשך שנה. נפרדנו כשהבנו שלמרות האהבה הגדולה, אנחנו לא מצליחים להסכים כמעט על כלום ומכלים את ימינו ולילותינו בעיקר במריבות סוערות.

אחרי הפרידה פנינו כל אחד לדרכו. אני הפכתי למעצב גרפי ושירז לסופרת ועורכת סיפורי חיים ובאופן בלתי צפוי ומפתיע לחלוטין הצטלבו דרכינו שוב לפני מס' שנים כשעיצבתי לשירז לוגו ואתר. אז זוגיות מוצלחת לא הצלחנו לייצר יחד, אבל לוגו ואתר אינטרנט בהחלט כן.
http://shirazafik.co.il

 

ולפני סיום ראיון קצרצר עם שירז על כתיבה וספרים:

הספר האחרון שהוצאת?
הרומן האחרון שלי נקרא "מתחת לעור", והוא מתאר סיפור אהבה סוער ובלתי אפשרי בין תמר, עובדת סוציאלית צעירה, לאדם, מכור נקי מארצות הברית עם שדים רבים בעברו.

יש לך רצון לכתוב עוד ספר?
אחרי שפרסמתי ארבעה רומנים בטווח זמן די קצר, אני עובדת על כתב היד הנוכחי שלי ממש בעצלתיים – פה משפצת שורה, שם מוסיפה איזו מילה. אבל הוא כל הזמן במחשבות שלי, והוא מאוד סבלני.

הספר האהוב עליך?
לבחור ספר אהוב אחד (או עשרה) זו משימה קשוחה! אני אמנה פה את "קו המלח" של יובל שמעוני, 900 עמודים מופלאים. "גן הבטון" המופרע והנהדר של איאן מקיואן. "המאזין הלילי" של ארמיסטד מופין, ששבר את לבי. "חייבים לדבר על קווין" של ליונל שריבר, בזכות הכנות חסרת הרחמים שלו. "מעוף העורב" על הכתיבה הייחודית והעלילה שלו, שנטווית יפה וכואב כל כך. "נשמות" הקרקסי ועתיר הדמיון של רועי חן.

סופר/ת פייבוריטי?
שוב, קשוח! אהבתי מאוד כל ספר של טוני מוריסון שיצא לי לקרוא. אמיר גוטפרוינד ז"ל נראה לי איש מקסים, שהפליא לשלב טראומה והומור. וכמובן, סטיבן קינג. ה-מלך.