חבר בחברת עצמנו

את ההופעה שהתקיימה ב8.6.21 בספריה העירונית קריית אונו  פתח אפרים שמיר במונולוג קצר ומשעשע ש"כייף להופיע מוקף אנשים טובים וספרים", מה שנכון נכון ומייד עובר לשיר הראשון "היא של אף אחד" מהאלבום הנהדר "רוקד לקול הבנות". הקהל התמסר מהרגע הראשון לקול הקטיפה המוכר והנהדר שמלווה אותנו כבר חמישה עשורים.

השיר השני "יעלי" מביא את שמיר למונולוג קצר ומשעשע בו הוא מודה שפעם גם הוא היה צעיר וכתב בהתאם לגילו דאז שיר כמו "יעלי", שפחות מתאים למצבו הנוכחי. "היום על מה כבר אני יכול לכתוב?", שאל משועשע , "על קופות חולים ותרופות?".

בשיר השלישי "ערב של יום בהיר" הקהל כבר לגמרי שלו, מה שמביא את שמיר לכנותו בחיבה "חבורת זמר". משם זורמת ההופעה בנינוחות ביו קלאסיקות ואנקדוטות מקסימות כמו "מיקה" והסיפור על יאיר רוזנבלום המלחין הנערץ והמיתולוגי מלהקת הנח"ל, "הידעת את הדרך", ו"עברתי כאן כדי לראות" שגורר סיפור על ההווי בלהקה וכמובן סיפור הכרותו עם אשתו / גרושתו לעתיד אסתר שמיר שהתגלתה אז וכתבה את השיר.

בשלב הזה של ההופעה מתמסר שמיר בחדווה גלוייה למחרוזת שירי כוורת בביצועים אקוסטיים נהדרים עם הגיטרה הנצחית (שמיר תמיד היה גיטריסט נהדר ומעניין) והפסנתרן שלצידו. זה מתחיל עם ביצוע קסום ל"פה קבור הכלב" ומשם ממשיך ל"גוליית", "שעור מולדת" וכמובן "המגפיים של ברוך".

אחרי ההתמסרות לכוורת מסיים שמיר את ההופעה עם שני נאמברים מעולים מקריירת הסולו "נכון את יפה" הממגנט "ורוקד לקול הבנות" הגרובי ששולח את הקהל לביתו עם חיוך מרוצה מאוזן לאוזן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *