הזכרון הוא עניין מאוד מתעתע, אנו זוכרים את הסיפור שסיפרנו לעצמנו על מה ואיך שקרה ולא בהכרח את איך שהדברים קרו במציאות.

למה חשבתי על זה?

לפני שנה קיבלת מאות תמונות שהיו במגירות אצל אימי בשקופיות (תומר פישר האלוף המיר לי לקבצים) ואת רוב התמונות שם לא ראיתי מעולם, או שראיתי ואני לא זוכר שראיתי. רוב הילדות שלי שם וזה מדהים!!!

תמונות שמספרות סיפור שלם, של תקופה, של דור…במיוחד הבגדים בתמונה שמספרים את הסיפור.

בתמונה המצורפת אני ואמא שלי בביקור אצל אחי הגדול יובל בקיבוץ, בזמן שירותו בנח"ל (גם אבא שלי היה איתנו וכנראה צילם).

אני בתמונה בערך בכתה ה' עם שני פריטי לבוש שמספרים את הסיפור שלעולם לא הייתי נזכר בו אילולא ראיתי את התמונה.

פריטי הלבוש האלה היו ה'היילייט' של הילדים וכמובן גם שלי באותה תקופה:

מעיל סטודנטים – כמה דם הקזתי, ריבים מטורפים עם הוריי עד שניאותו לתת לי כסף ורצתי נרגש לרכוש אותו. אני זוכר את המעיל הזה כפרט הלבוש שהכי אהבתי אי פעם עד לאותה נקודה בחיי. איזה גאווה חשתי כשלבשתי אותן, איזה כייף היה להכניס בימים קרים את הידיים לכיסי הצמר הגדולים, ממש יכול לחוש את זה!!! נראה לי שלבשתי אותו לפחות 3-4 שנים.

נעלי 'קיקרס' – סמל הסטטוס של התקופה. כל מי שנעל 'קיקרס' הרגיש הכי ׳קול׳ בעולם ושילוב של קיקרס ומעיל סטודנטים בכלל היה שיא ה'קוליות'.

התמונה הזו גם הזכירה לי איך נראיתי פיזית באותה תקופה, כי לא היו לי עד עכשיו כמעט צילומים שמתעדים את התקופה (אבא שלי צילם בעיקר בשקופיות) ורוב התמונות היו שם.

עכשיו הן נחשפו סופסוף והתגלו לי חיים שלמים, כמו לחזור אחורה במנהרת הזמן וזה מרגש בטירוף ❤️