אתמול קבעתי עם הילית שבערב אנחנו ממשיכים לראות את הסדרה המדהימה שאנחנו ממש בעיצומה של ההתמכרות (׳המלכה גמביט׳, סדרה נפלאה) ובסוף נשאבתי לעשייה באתר סופר מרגש שאני כל כולי בתוכו כבר כמה ימים ונתקעתי בסטודיו למעלה.

היא חיכתה לי בסלון, נרדמה ו…התעצבנה. בצדק רב האמת (גם אני הייתי מתעצבן במקומה) והלכתי לישון בתחושה רעה וכמו במטה קסם קפץ לי עכשיו בזכרונות פוסט שכתבתי לפני שנתיים על זוגיות, בדיוק על רגעים כאלה (בין היתר).
🌈💕🌸

בתמונה זוג צעירים (יחסית) מחוייכים, שמחים ומאושרים ביום חתונתם.
הכירו עשרה חודשים קודם באתר הכרויות והתאהבו ממש מהפגישה הראשונה…עברו לגור יחד לאחר ארבעה חודשים.

אלדד, מעצב גרפי בן 35, עובד כמעצב אתרים במעריב אינטרנט.
הילית, אדריכלית בת 30, עובדת כאדריכלית במשרד אדריכלים באזור השרון.

***

מה ידענו על זוגיות ביום השמח הזה?
מה ידענו על איך נראים חיים משותפים עם אותו פרטנר לאורך 18 שנה?
מה ידענו על גידול ילדים?
מה ידענו על גישור פערי אישיות והיכולת לחיות עם הפערים האלה?
מה ידענו על מריבות לא קלות ואיך לריב?
מה ידענו על חסכים בחיי הזוגיות ואיך מפצים עליהם?
מה ידענו על ניהול נכון של כספים וכלכלת הבית?
מה ידענו על איך לאפשר חופש לכל אחד להיות הוא בתוך "המפעל" הזה שנקרא משפחה?
מה ידענו על אהבה? (אהבה לא התאהבות).

***

התשובה לכל השאלות האלה ועוד רבות נוספות, היא שלא ידענו. לא ידענו הרבה והחיים התהוו לנו תוך כדי לימוד ותנועה מתמדת בעולם תזזיתי בו כל דבר מוחלף חדשות לבקרים, החל מסמארטפון, דרך מחשב וכלה במקצוע וכמובן בני זוג.

מה כן למדנו המאפשר לנו לשרוד יחד (רוב הזמן באופן לא רע בכלל לשמחת כל הצדדים), כל כך הרבה זמן?

למדנו שהחיים שונים מהסרטים ההוליבודיים עליהם גדלנו, הרבה פחות זוהרים ומורכבים מאינספור רגעים קטנים, חלקם אפורים לגמריי.

למדנו לא למשוך מריבות, לנסות לדבר ולהיות בתקשורת (גם כשנורא קשה ויש לא מעט רגעים כאלה) ולנסות לקבל אחד את השני עם כל השריטות והקושי שיש (וזה אף פעם לא פשוט) וגם לאפשר לכל אחד מאיתנו להיות מה ומי שהוא בתוך המרחב הזוגי ולגייס אמפתיה וחמלה לקשיים שלו.

למדנו שצריך להשקיע בזוגיות בדיוק כמו בעסק המקצועי שלנו (אני יודע שזה נשמע לא רומנטי אבל זה פשוט ככה). למדנו (ועדיין לומדים) איך להישאר חברים…ולאהוב (עם כל החבילה) ❤️