אחד הדברים המרכזיים המגדירים בחוויה ובזכרון שלי את הילדות זו התכנית זהו זה. התכנית הראשונה שאני זוכר שממש התאהבתי בה מהשניה הראשונה ששודרה בהיותי בן עשר ועד היום.
מאז ליוותה אותי התכנית כחבר נאמן ואהוב במשך כל ילדותי ונעוריי בואכה הצבא וקצת אחריי. זוכר שאפילו בתקופת השירות הצבאי בהיאחזות הנח"ל 'אלישע', לא פיספסנו אף תכנית (באותה תקופה שודרה אחת התכניות המיתולוגיות בתולדות התכנית עם הסרט הערבי) וכמובן עד מלחמת המפרץ עם הבאבא בובה ושלישיית הזקנים הזכורים לטוב.
זוכר את עצמי יושב בילדות וממתין חסר סבלנות כמו לטקס דתי בימי שני וחמישי בשעה 16:00 לשיר הפתיחה האייקוני.
אהבתי בתכנית הכל, החל משיר הפתיחה, דרך המנחים המקסימים והמערכונים הנהדרים ועד הפינות המדליקות, במיוחד פינת המוזיקה המיתולוגית של יואב קוטנר ופינת הקולנוע עם גידי אורשר. כמובן אי אפשר לשכוח את פינת החידון עם החולצה והתקליט והשירים של שלמה גרוניך.
ואפרופו שירים, אני חושב שהקטע הכי מרגש בזהו זה המתחדשת זה השירים המסיימים כל תכנית. מבלי ששמנו לב הפכו חמשת המנחים המוכשרים והמיתולוגיים למעין ׳סופר גרופ׳, הרכב מוזיקלי מרגש, ואליום לתקופה המלחיצה הזו (וזה מדהים לראות איך ההסטוריה חוזרת, גם בימי מלחמת המפרץ היתה זהו זה המרגיע הלאומי) עם בחירת שירים נפלאה, עיבודים גאוניים והגשה מרגשת.
