בזמן האחרון אחרי שנים מורכבות ומאתגרות ברמה הכללית (הקורונה, המהפכה המשפטית וכמובן ה-7.10 והמלחמה הלא נגמרת בעקבותיו), אני שם לב שהחרדות שבו לבקר אצלי באופן יותר אינטנסיבי, אחרי שנים שקטות יחסית לפני כל האירועים הנ"ל.

מה יהיה עם המדינה האהובה שלנו? (הכיוון שהיא הולכת אליו נראה לי מאוד קודר), מה יהיה עם העבודה והמקצוע האהוב שלי (ושל מקצועות רבים נוספים) בעידן ה-AI? איך ייראו החיים בתקופה שאין יותר אמת או עובדות? איך הבנות שלי יסתדרו בעולם המאוד מוזר הזה שמתהווה מול עינינו? מה יהיה עם הבריאות שלי בחלק השלישי והיותר מורכב של החיים? (בשנתיים האחרונות שבו בעיות הסינוסים, עלה לי הכולסטרול, והתחילו בעיות גב לא פשוטות, אני בטוח שזה קשור גם ללחץ והחרדות כתוצאה מהמצב וכל מה שמניתי פה).

איך אני מתמודד עם כל זה?
ברמה הבסיסית מנסה להתעסק בדברים שאני אוהב ונהנה לעשות ומסיחים את הדעת באופן הכי מיטבי. הליכות בוקר, עיצוב, כתיבה (כמו הפוסט הזה למשל, שהוא גם סוג של תרפיה), המון האזנה למוזיקה והופעות (מוזיקה זו התרופה הכי טובה שמצאתי לנפש, מתחיל כל בוקר עם האזנה של שעה כשאני שוכב בין הרמקולים), אכילת אוכל טעים שאני אוהב, מפגשים ושיחות עם חברים/ות.
ברמה הבריאותית מנסה לטפל בבעיות שהתעוררו (גב: פיזיותרפיה ותרגילים יומיים, עליית כולסטרול: כדור יומי של 10 מ"ג להורדת ה-LDL, סינוסים: תרסיס אנטי היסטמיני וספריי מי מלח שפותרים לי כרגע את הבעיה).

מנסה להפחית צריכת חדשות.

לימוד ימימה בחברותא, עניין שמאוד עוזר לי להיות יותר נוכח ברגע הזה, כאן ועכשיו.
צילום: מלי ארואסטי.