אתמול ראיתי בזאפה הרצליה לראשונה בחיי את 'החצר האחורית', הרכב שאני מאוד אוהב ומעריך. יש מעט מאוד להקות בשנים האחרונות שמצליחות להדהד מוזיקה חדשה עם אמירה חדה על החיים המורכבים פה בארץ הקשה הזו וההרכב המיוחד הזה שקם ב-2011 מצליח לעשות את זה ובגדול עם שני אלבומים נפלאים שכבר הוציאו ועוד אחד שמתוכנן לצאת בקרוב.

מדובר ב'סופר גרופ' לכל דבר ועניין. חבורה נפלאה של מוזיקאים, כולם מוכשרים, כולם שרים וכולם נגני על חלל: איתמר ציגלר (בלקן ביט בוקס) – בס ושירה, גדי רונן (דבק, אחד חלקי אחד) – קלידים, גיטרות ושירה, תומר יוסף (בלקן ביט בוקס) – תופים ושירה, רון בונקר (גיטריסט מלווה של המון מוזיקאים) – גיטרה חשמלית וקולות וכמובן הצעיר הנצחי יענקל'ה רוטבליט שאחראי על הטקסטים הנוקבים והחדים וגם שר.

הייחוד של ההרכב לטעמי הוא בתערובת של שירי מחאה נוקבים על מצע מוזיקלי מאוד עדכני, גרובי ומדבק. היו המון רגעים קסומים בהופעה אתמול אבל מעל כולם בלטו לאוזניי "הסיפור הגדול" המרגש, "אחד משלנו" המדבק וגירסת כיסוי מרטיטה (לא פחות) ל"לשרוק בחושך" של אריק איינשטיין לטקסט של רוטבליט שחברי ההרכב שרו יחד בסבב מרגש עם הקהל שהצטרף כמקהלה.

בסוף אפילו הצלחתי להצטלם כאחרון הגרופיז עם רוטבליט האחד והיחיד.