גילוי נאות, אני לא הכי אוביקטיבי במקרה של החצר האחורית. לפני שנתיים עיצבתי ובניתי את האתר של כותב הטקסטים המחונן של החצר, יענקל׳ה רוטבליט ובשנה שעברה גם עיצבתי ובניתי אתר לעליזה ציגלר, עורכת ספרים ומו״לית וגם אימו של איתמר ציגלר, יוצר ומוזיקאי נפלא, בסיסט על ורבע מהכוח היצירתי של החצר האחורית.
מההתלהבות הרבה, האזנתי לאלבום שלוש פעמים ברצף והדבר הראשון שבלט לאוזניי הוא שאין בו רגעים חלשים, כל שיר באלבום יותר יפה מהשני, גם השקטים וגם הגרוביים.
אציין במיוחד את ״הפסיקו את המוזיקה״, פרולוג מלא תנופה על מוות וחירות…'אם לא תקום להיות אזרח הם יעשו אותך נתין', "הבובות חדלו לרקוד״…'כי הרצוי אינו מצוי והמצוי ממש הזוי', ״תולה את הנעליים״ המרגש והנוגע…'עד עולם יחיה בי הילד שרץ אחרי כדור', ״האם נדע להיוולד מחדש״, הנוגע שהושמע לא מעט….'כי מתק פרי הניצחון הבשיל זרעי חורבן'.
הקולות של חברי הלהקה תומר יוסף, איתמר ציגלר, גדי רונן ויענקל׳ה רוטבליט נפלאים כשכל אחד מהם שר סולו וגם ובמיוחד כשהם שרים יחד (״הפסיקו את המוסיקה״, ״האם נדע להיוולד שוב מחדש״, ״זן נכחד״).
האלבום מרפרר בחינניות לסאונד של הסבנטיז המתאים ככפפה לטקסטים של רוטבליט.
חייב לציין שאחרי האלבום הראשון המופתי, לא האמנתי שהם יצליחו לעשות עוד אלבום ברמתו ושמחתי להתבדות. האלבום הזה, השלישי שלהם, הוא היפה באלבומיהם (ושלושתם מצויינים}. אלבום מופת ❤️
