אתמול יצאנו לסרט ('יסטרדיי'…התאכזבתי קשות אבל זה לפוסט אחר), הבנות נשארו בבית ואחרי הסרט ישבנו בפאב האירי לבירה וחשבנו איזה מגניב זה שפתאום אנחנו יכולים לצאת בערב בלי בייביסיטר והן כבר כ"כ גדולות, מזמינות חברות, עושות להן אוכל…פשוט תענוג.
דיברנו גם על הזמן שעובר ואיזה מטורף זה שאנחנו כבר 17 שנה יחד, עם כל העליות והירידות, הקשיים ורגעי ההתעלות (בנסיעות לחו"ל למשל)…לא נתפס!!!
כל הפגישה זימזם לי בראש השיר (המדהים) 'אהבה למרחקים ארוכים' של גלי עטרי שכתב נועם חורב ומבטא כ"כ נכון ויפה קשר זוגי ארוך שנים:
תראה, הערב שוב יורד, כבד ואפל
אתה תמיד אומר לי שאסור להתרגל
לרוב אתה צודק, אני לא מתווכחת
בסוף זה רק שנינו בלבד הזה, ביחד
תראה, השלג צנח, לבן במרפסת
פעם בעשרים שנה יש כאן רגע של חסד
זה לא נהיה פשוט יותר – אני ואתה
צדקת כשאמרת: זה עניין של החלטה
(פזמון)
ופתאום אני חושבת – יש לנו מזל
תקרא לזה גורל, תקרא לזה אנחנו
אהבה למרחקים ארוכים, זה לא קל
זה לא קל, אבל, נראה לי שהצלחנו
תראה, הפכנו דומים, מבלי להתכוון
פעם עוד היית מצטט לי, מנגן
היום כבר מספיקים לי הדברים הפשוטים
היד שלך עליי, טיול עם הילדים
תראה, למדנו עם הזמן, לדבר טיפה פחות
החלפנו חלומות בשאיפות מפוכחות
נשארו עוד שאלות שהשארנו בלי תשובה
ועקרונות שקצת כופפנו, ככה זה באהבה
מצורפת תמונה מהחופשה הראשונה שלנו יחד ברות רימונים צפת, שבועות ספורים אחרי שהכרנו ❤️🙏