הורות

אם יש משהו שהכניס לחיי רגשות קיצוניים זה ההורות שהגיעה אליי בגיל מאוחר יחסית, כמעט ארבעים ועוד באקסטרים…מבצע אחת ועוד אחת עם לידת התאומות המקסימות רומי וליה…מאז חוויתי ועדיין חווה המון רגעי אושר מטורפים לצד רגעים לא פשוטים שבא לך לדפוק את הראש בקיר.

נדרשת המון בגרות, אחריות והתמודדות יומיומית עם אינספור עניינים החל מבעיות פיזיות (ריצות למיונים עם דלקות, שפעות וכו'), דרך קונפליקטים חברתיים שהן חוות בל שלב וכלה בתחרות והתמודדות עם אינספור סוגיות לא פשוטת ביניהן (במיוחד כשמדובר בתאומות).

גם מערכת היחסים בין ההורים משתנה ללא הכר (שוב לטוב ולרע), עם כניסת הילדים לחיינו. הפוקוס של אשתי עבר באופן טבעי לבנות (ומבחינתה בצדק כנראה) והיו לי לא מעט רגעים (במיוחד כשהבנות היו הרבה יותר קטנות), שחשתי נטוש ובודד, בתפקיד ה"לך תביא" (ואני בטוח שהרבה גברים חווים תחושות דומות כאלה ואחרות בכל מיני שלבים של גידול הילדים).

יש בהורות גם המון טאבואים לא מדוברים כמו "ילד מועדף" (לא מדובר ביותר אהוב אלא בעניין של יותר כימיה טבעית או הזדהות שהרבה הורים חווים עם אחד הילדים לפי כל המחקרים), משברים לא קלים של כל הורה בינו לבין עצמו, ובין בני הזוג על רקע פערים בתפיסות חינוכיות.

לצד כל אל יש גם המון רגע אושר צרופים שהלב מתפקע משמחה אם זה בבקרים שהן מתעוררות כמו לחמניות טריות שיצאו מהתנור ונותנות חיבוק מכל הלב כמו שרק הן יודעות או בארוחות משפחתיות בשבת בבוקר, צפיות משותפות בסרטים או בטיול על קו החוף בכרתים ועוד אינספור רגעים מאושרים בטירוף! כמו שאמרתי, הכל באקסטרים ❤️🙏

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *