היום התקשר אליי מישהו ממש מקסים שהכרתי לאחרונה ואמר לי שהוא עוקב אחריי בפייסבוק ודי משתאה לראות איך אני מספיק לעשות במקביל את כל הדברים שאני עושה, שזה אומר למי שלא בקיא:

מעצב גרפי עצמאי במשרה מלאה פלוס פלוס (עיצוב ובניית אתרים ומיתוגים), שיווק (אני עצמאי, אף אחד לא דואג לי מלבדי), כתיבה (פוסטים אישיים ושיווקיים בפייסבוק, פוסטים בבלוג שלי 'החיים על פי אלדד', ראיונות עומק בבלוג שלי עם אמנים, מוזיקאים ואנשי תקשורת, סקירות מוזיקה שבועיות בשני אתרים, כתיבת ספר), מיזם ביטלס (מיזם חדש של הרצאות ביטלס + הופעה יחד עם עוד מוזיקיאי וצלמת) תחביבים (אספנות תקליטים ודיסקים), זוגיות, אבהות לתאומות בנות 14 וזו רשימה חלקית.

אז זה מה שעניתי לו:

הגשמת חלומות מחייבת פה ושם לוותר על דברים אחרים שאוהבים, לפעמים ישנים פחות, לפעמים 'עובדים' גם בסופי שבוע (אבל זו לא 'עבודה' אלא הנאה), לפעמים מוותרים על צפייה בסדרה בערב על הספה עם אשתי (משהו שאני מאוד אוהב וזה באמת ויתור גדול) ועולים למחשב עד 1-2 בלילה (נרדמתי על המקלדת יותר מפעם אחת בשנה האחרונה), לפעמים מוותרים על קריאת ספרים או על מפגשים חברתיים.

אבל וזה אבל גדול,

הכל שווה את זה כי כל הוויתורים האלה נעשים באהבה וברצון גדול כדי להגשים דברים שאני הכי אוהב לעשות בעולם, שיש לי תשוקה ענקית לעשות אותם, שבוערים בי מבפנים! לעצב. הכל, כל דבר ולכל אדם ובעל עסק את הנראות הויזואלית שלו. אמנים, מוזיקאים, אדריכלים, עו"ד, מטפלים וכל מקצוע, לכתוב (בכל מקום ופורמט) ולהתעסק עם מוזיקה בכל היבט וכמה שיותר.

חשוב להדגיש,

צריך לנהל נכון את הזמן, להיות מסודר ובעיקר להית תקתקן (למזלי אני כזה במהותי), לא להימרח, לא לשרוף סתם שעות / ימים. והכי חשוב, לא להיות שיפוטיים עם עצמנו. יש גם כישלונות ולהתייחס אליהם בקבלה ובסלחנות. לא הכל מצליח. אני למשל ויתרתי לפי שנה על חלום אחד גדול של ללמוד לנגן כי קלטתי שזה לא הולך לי, שאני לא משקיע בזה מספיק והבנתי שלמרות אהבתי הגדולה למוזיקה (האזנה) הנגינה לא בוערת בי מספיק מבפנים ושאולי זה יקרה בזמן אחר, בגיל אחר והנחתי לחלום הזה באהבה ובסלחנות. לא הייתי שיפוטי לחומרה כלפיי עצמי בעניין.

והמסקנה החשובה,

עיסוק עם דברים שאתה אוהב ובמיוחד הגשמת חלומות, מבחינתי זו הסחת הדעת הכי טובה שמצאתי לקשיי החיים והיום יום. קורונה, ביבי, פילוג וכו'. כשאני כול כולי בתוך העשייה הזו, אני לא מוטרד מכלום. כמו שוודי אלן ענה לא פעם כששאלו אותו איך הוא מצליח לייצר סרט אחד חדש פעם בשנה (שזה לא נתפס), הוא ענה:

לעשות סרטים זו הסחת דעת הכי טובה שמצאתי לקשיי החיים והקיום!
ואני מסכים איתו לגמריי ❤️